מ"ת 34332-04-15 אנואר אבו סרארי (עציר) נ' מדינת ישראל

לפניי בקשה להסרת כבילה. הבקשה הוגשה כבקשה לעיון חוזר בהחלטה שיצאה מלפני בית משפט זה בהקשר לתנאי מעצרו של המבקש.

המבקש התבקש לדין בעבירות של שוד (חמש פרשיות שוד של סניפי בנקים). הוא נעצר עד תום הליכי המשפט ובגדרו של המעצר נשלח להסתכלות בבית החולים ע"ש אברבנאל. במסגרת האשפוז ולצורך שמירה על העציר ומניעת הימלטותו החליטה המשטרה לכבלו 24 שעות ביממה שמהן בשעות היום הוא כבול ברגליו באופן שמאפשר תנועה חופשית במחלקה ובשעות הלילה הוא כבול למיטתו (לטענתו כבילה ביד אחת וברגל אחת ולדברי באת כוח המשטרה הוא כבול ברגלו בלבד).

עציר המאושפז בבית חולים לשם הסתכלות נחשב לעציר לכל דבר והוא נתון להשגחה ולפיקוח של משטרת ישראל. משטרת ישראל מופקדת על שמירתם של עצירים ועליה לנקוט אמצעים שנועדו להבטיח שהעצירים יישארו במשמורת ולא ימלטו.

על כן, מטבע העניין, המשטרה מציבה שוטרים זקיפים בבית החולים שתפקידם לקיים את השמירה הנדרשת. הזקיפים מקיימים מחויבותם במשך 24 שעות ביממה בכל ימות השבוע. יש שבעציר מאושפז כזה גלום סיכון מוגבר להימלטות (סיכון שניתן להעריך את הסתברותו על פי אמצעי הערכה המשטרה אמונה עליהם). שמירה על עציר כזה צריכה להתקיים בכוח מוגבר (לפחות שני זקיפים במשמרת. זקיף בבית החולים הפסיכיאטרי אינו רשאי לשאת נשק חם או קר ומכאן הצורך בכוח אדם מוגבר). שמירה על עציר מאושפז שהסיכון להימלטותו גדול מחייבת ייחוד צוות משימה של שישה שוטרים ביממה לפחות. זו הקצאת כוח אדם בלתי אפשרית מבחינת המשטרה שכן הדבר גורע ממצבת כוח האדם שמיועדת למשימות סיור ואבטחה חשובות אחרות.

בנסיבות האמורות גיבשה המשטרה ביחד עם שירות בתי הסוהר ותחום בריאות הנפש במשרד הבריאות נוהל שלפיו ניתן במצבים מסוימים לכבול את העציר המאושפז משך 24 שעות ביממה לכל משך ההסתכלות ותוך קיום הערכה חוזרת ונשנית של הצורך בכבילה [נוהל 02.220.004 שעניינו שת"פ וסיוע לגופים ציבוריים].

כך אירע שלעניין המבקש גובשה הערכה שבשל נסיבותיו יש להגדירו כמסוכן ולפי שאין כל יכולת להקצות צוותי שמירה מוגברים הוחלט לכבול אותו כאמור לעיל.

באות כוח המבקש, מן הסנגוריה הציבורית, טוענות שכבילה מתמשכת כזו היא בגדר אמצעי פוגעני שאין לו עיגון בחוק והוא אף איננו חוקתי משום שיש בו כדי לפגוע באורח בלתי מידתי בחירויות היסוד של כבוד האדם ושלמות גופו ורוחו. אגב זה ציינו באות כוח המבקש שהכבילה מפריעה לצוות בית החולים לקיים הסתכלות כהלכתה. בעניין זה ביקשתי וקיבלתי מכתב מד"ר אלכס אביב, ממנהל מחלקה 6ב' בבית החולים אברבנאל האומרת בין היתר שכבילת המבקש מגבילה את תנועתו ואת האינטראקציה שלו עם סביבתו. מאחר שתצפית במסגרת הסתכלות נועדה לבחון את כל מגוון האינטראקציות של הנבדק עם סביבתו, ההגבלות הללו מקטינות את המידע שניתן להפיק מן התצפית. עוד ציין מנהל המחלקה שהמבקש אינו זקוק לכבילה בהיבט פסיכיאטרי.

באת כוח המדינה העלתה שורת הסתייגויות דיוניות בהקשר לסמכות בית המשפט לדון בבקשה במסגרת דיון בתנאי מעצר בכלל ו"עיון חוזר" בפרט. סברתה היא שהמותב הנכון הוא בית המשפט לעניינים מנהליים במסגרת עתירת עציר.

אינני רואה מקום להידרש בהרחבה לטענות הדיוניות מפני ש"שעת חירום" היא, שאם הכבילה פוגעת בזכות יסוד ללא דין בלי תכלית ראויה ובאורח בלתי מידתי אין מקום לסלק את הבקשה מן הדרך בטענות דיוניות. יתר על כן, כיוון שהטענה מושמעת של בית משפט מחוזי שמחזיק גם במינוי של שופט בית המשפט לעניינים מנהליים אפשר בנקל לבצע המרה של התכסית הדיונית של בירור הבקשה. העיקר הוא שתינתן החלטה ושתישמר זכותם של הצדדים להשיג עליה לפני בית המשפט העליון.