מ"ת 33700-03-15 מדינת ישראל נ' ע'(עציר)

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש- בן זוג. במקביל הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

ביום 6/4/15 ובהעדר מחלוקת לקיומן של ראיות לכאורה הוריתי על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נוכח אופי העבירות והעדר חלופה מתאימה, המצוין בתסקיר שהוגש מטעם שירות המבחן.

בהחלטה זו, צוין כי בהתאם לאמור בתסקיר, היה ותימצא חלופה מתאימה ייערך דיון נוסף לבחינתה.

ביום 4/5/15 הוגש תסקיר מעצר משלים ממנו עולה כי הוצעה חלופת מעצר לפיה יעבור המשיב להתגורר בדירה בישוב אבו גוש (הוצג חוזה שכירות) בפיקוח שני אחיו של המשיב, לסירוגין, אשר להתרשמות שירות המבחן מבינים את מהות התפקיד המוטל עליהם.

בתסקיר מציין שירות המבחן כי הינו ער לכך שהחלופה המוצעת אינה במרחק גאוגרפי מספיק וכי רמת הסיכון הינה גבוהה, עם זאת, המשיב עצור מזה חודשיים וחווה את מעצרו כמטלטל ומרתיע.

בדיון שהתקיים בפני ביום 17/5/15 הביעה המבקשת התנגדותה לבקשה, נוכח חומרת נסיבות האירועים, המלמדת על התנהגות אובססיבית אלימה ועברו הפלילי המכביד של המשיב.

חלופת מעצר הינה מניעתית, ובכל מקרה, תהיה חומרתו אשר תהא, מחויב בית המשפט לבדוק חלופת מעצר שהוצעה ולבחון, האם יש בחלופה המוצעת כדי לאיין מסוכנותו של המשיב.

השאלות אותן יש לשאול, לצורך החלטה בבקשה לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר הוגדרו על ידי בית המשפט העליון בבש"פ 5222/97 פטשניק נגד מדינת ישראל:

"אם נעיין בדבר נמצא שכל השאלות מתמקדות בעיקרן בשתי שאלות – שהן שני פניה של שאלה אחת – אם הנאשם מסוכן ואם ניתן ליטול את עוקצה של סכנתו, שהניסיון להשיב עליה הוא, בעצם, ניסיון לצפות מראש את התנהגותו של אדם. מטבע הדברים משוטט כאן בית-המשפט בתחומים האפלים והנסתרים של נבכי נפש האדם, במחשכים שאין לו בהם מקום בטוח להציב עליו את מסקנותיו, שבהם מגשש הוא את דרכו על דרך של ניחוש ושל השערה. מעל כל אלה מרחפים החששות והספקות: מחד גיסא, מה עלול הנאשם לעולל אם ישוחרר? מאידך גיסא, האם יש צידוק מספיק לפגיעה קשה בנאשם, שאולי יימצא זכאי, על-ידי מעצרו לתקופה העלולה להיות ממושכת?...

בבואו להשיב על שאלות אלה, על בית-המשפט למצוא נקודות משען בטוחות, ככל האפשר, שאותן יכול הוא למצוא בתוך שתי מערכות של עובדות המושתתות על הראיות שהובאו לפניו בשלב זה: הראשונה – המעשה; השנייה – העושה, דהיינו: עליו לבדוק אם מעידות נסיבותיה של העבירה כשלעצמן שהנאשם עלול לחזור על המעשה, או לעשות מעשה דומה בדרך-כלל או נוכח צירוף מסוים של נסיבות. בשלב הבא עליו לבדוק אם אישיותו של הנאשם, כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו, מעידה על כך שהוא עלול לחזור על המעשה".