מ"ת 33150-05-15 מדינת ישראל נ' כהן(עצור בפיקוח) ואח'

בפני בקשה לעיון חוזר. במסגרתה, עותרים המבקשים להקלה בתנאי שחרורם ממעצר.

רקע

1. כתב האישום כנגד המבקשים עוסק בשלושה אירועים. תחילתם באירוע בו, כפי הנטען, עקף קטין שנסע על קטנוע רכב בו נסעו המבקש 1 ואחרים. בתגובה חסם המבקש 1 את הקטין, הפילו מהקטנוע ותקפו במכות ובעיטות. הקטין נסע מהמקום למסעדה בה עבד. אז הגיע המבקש 1 למסעדה, שאל "מי זה השליח" וכשהקטין הזדהה חזר ותקפו בסטירות ודחיפות. לקטין נגרם סדק בצלע, נפיחות בפנים וכאבים. בשל כך, מיוחסת למבקש 1 עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין. אירוע שלישי – ומרכזי – נוגע לאחיו של הקטין, רועי. הלה שמע מהקטין שהותקף ומיהר לעברו. בעודו נוסע, נחסם בידי קבוצת רכבים ובהם המבקשים ואחרים, כאשר המבקש 2 שנהג ברכב "מרצדס" פגע ברכב הסיור בו נסער' ר' ר' והדפו. המבקש 1 יצא מרכב נוסף, ניסה לפתוח את דלת רכב הסיור בו ישב האח ומשכשל קפץ על רכב הסיור והכה בשמשת הרכב ובגגו בעצמה. במקביל יצא המבקש 2 מרכבו והכה באמצעות אלת בייסבול בשמשת חלון הנהג של רכב הסיור עד שניפץ אותה וכן הכה את האח בכתפו. לאח נגרמו שריטות בפנים ובעין, חתכים וחבלות בזרועו וכאבים בכתפו ורכב הסיור ספג נזקים כבדים. בגין מעשים אלה מיוחסות למשיבים עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות וחבלה במזיד בצוותא ברכב, לפי סעיפים 382א ו-413ה יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

   בכך לא תם האישום. בעוד הקטין ורועי נמצאים במרפאה בהמתנה לטיפול רפואי, התקשר המבקש 1 לקטין, הזדהה בשם אחר, ניסה לשכנעו שלא להתלונן ואיים על אח אחר של הקטין כי הוא יודע היכן עובד הקטין ולאחר שייעצר החשוד בתקיפה וישתחרר ישוב וירביץ לקטין. למבקש 1 מיוחסת עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

2. בהחלטה מיום 25.5.15 עמדתי על קיומן של ראיות לכאורה לעבירות, המיוחסות למבקשים. עוד דנתי בעילות המעצר הקיימות, בדגש על מסוכנות המבקשים והחשש להשפעה על המתלוננים. נוכח הבקשה הנוכחית, ישנה חשיבות בהצגת הדיון ומסקנותיו.

   בהחלטה צוין כי המתקפות הברוטאליות על הקטין, ללא סיבה הנראית לעין, מציגות נטייה של ממש לאלימות מצדו של המבקש 1. עוד צוינה ההתארגנות המהירה של המבקשים לאחר תקיפת הקטין, ובחלוף מספר דקות חסימתו של רכב הסיור ובו האח במהלך מתוזמן של מספר רכבים, ותקיפתו בחבורה בעצמה הכוללת שימוש באלה ובמוט ברזל תוך שנהגו (רועי) לכוד ברכב, נפגע וזועק לעזרה. צוין כי על עצמת האירועים ניתן ללמוד, בין היתר, מהנזק שנגרם:

   "בתיק תמונות המציגות פגיעות ניכרות ברכב הסיור. עומרי כהן תיאר כי רכב הסיור 'היה מושחת כולו, החלונות היו שבורים'. גוזיף קוריק תיאר כי שמשת רכב הסיור נשברה ונגרם נזק לטמבון ולפח ממכות.ר' ר' ר' בשיחה סמוך לאירוע עם מעסיקו מספר 'הרסו את האמא של הרכב הרסו' וכי כולו 'דם וזכוכיות'..."

   מקום מיוחד הוקדש בהחלטה לתיאור מצבם של המתלוננים, שעברו טראומה של ממש וניכר כי הם שרויים בפחד ניכר:

   "רועי חזר ותאר באזני חוקריו את רגעי האימה אותם חווה, בעודו מותקף ממספר כיוונים כשהוא לכוד ברכב החסום, ללא יכולת להימלט 'ראיתי רק את המוות ראיתי שחור באותו הרגע' (הודעה מיום 7.5.15 שעה 19:47 ש' 41). הוא תיאר, כמצוטט לעיל, כיצד צרח בזמן אמת לתומר אחיו שהיה עמו בקשר טלפוני לסייע לו ולהזמין ניידת בטרם ייפגע בצורה קשה. שיחות הטלפון בינו לבין הקטין בזמן אמת מציגים גם את מצבו של האחרון, הנשמע ממרר בבכי עקב המכות שספג מהמשיב 1 באירוע הראשון והשני ומתקשה להבין מדוע הותקף בצורה שכזו בידי אדם שכלל אינו מכיר. עדים נוספים מתארים מצב נסער ביותר, עד כדי קושי בתפקוד, של הקטין ורועי בעת האירועים או בסמוך להם. כך זיו אקוע (הודעה מיום 7.5.15 שעה 15:11), אלרואי בלילטי (הודעה מיום 7.5.15 ש' 7), דוד גבאי (הודעה מיום 6.5.15 ש' 77), מרדכי חזן (הודעה מיום10.5.15 ש' 10), רונית כהן (הודעה מיום 8.5.15) ועומרי כהן (הודעה מיום 6.5.15 ש' 9). איני מביא את התיאורים במלואם, אך עולה מהם התנהלות של מי שחוו אירועים קשים ביותר. כדוגמא אחת אציין את דברי תומר אבנעים שסיפר כי רועי, סמוך לאחר האירוע השלישי 'היה מבועת, התרשמתי ממנו שהוא ניצל בנס מהאירוע. הוא רעד, בקושי דיבר, לא אחז במציאות באותו רגע' (ש' 22-23). בהמשך פגש תומר בקטין שהיה 'היסטרי ובכה' (ש' 33)".

    

   תחושותיהם הקשות של המתלוננים, כך צוין בהחלטה מיום 25.5.15, לא הסתיימו באירועים מושא האישום. פחדם מפני הבאות ניבט מחומר הראיות. לצד שיחת השיבוש שקיבלו מן המבקש 1 טענו שחוו פניות מגורמים שונים שאינן מיוחסות למבקשים אך העצימו את תחושות האיום. עוד ציינתי כי מן הראיות עולה מעורבות של המבקש 1 בשיחה נוספת שבוצעה לקטין (שם, פיס' 45-46). בין היתר הובאו דברי האח, אשר:-

    

   "תיאר כי מאז האירוע אינו עונה לטלפונים ממספר חסוי וכי 'יש לי ילדה קטנה ואישה בבית ופחדתי שיגיעו גם אליי (ש' 26). בהודעתו תיאור של אירועים שונים בסביבתו המגבירים את חששו, לרבות פניות אליו (ש' 27-40). כשנשאל אם יש לו מה להוסיף השיב 'אני ראיתי את המוות מול העיניים שלי וכרגע אני חושש לחיי ולחיי אחי הקטן ושאר בני המשפחה שלא יחזרו להתנקם בנו. אני מבקש הגנה".

    

   לבסוף צוין, כי המבקש 1 סיפר בחקירתו שבטרם אותר ונעצר ידע שהוא דרוש לחקירה ולא התייצב, וכי הסבריו לכך אינם משכנעים. על רקע זה נקבע, כי "המציאות בה יידרשו המתלוננים לתפקד במהלך ההליך הנדון אינה פשוטה, וקיים חשש של ממש להשפעה עליהם". על רקע משקל זה של עילות המעצר, התלבטתי בטרם שחרור. ועם זאת, בשים לב להיות המבקשים צעירים ללא עבר פלילי מאידך, הוריתי על שחרור המבקשים ממעצר בתנאים קפדניים שכללו הרחקה מסביבתם של המתלוננים, הפקדות וערביות כספיות, פיקוח אנושי ובעניינו של המבקש 1 גם פיקוח אלקטרוני. עוד נאסר על המבקשים, לפחות עד לשמיעת עדות המתלוננים, לעשות שימוש באמצעי קשר.