מ"ת 30079-12-15 מדינת ישראל נ' אבו דיאב ואח'

בפני בקשה להאריך עד לתום ההליכים תנאי שחרור בדמות "מעצר בית", ערבויות כספיות והרחקה ממתקן מילוי גפ"מ המצוי בעטרות.

רקע

1. המשיב 1 הינו בעליה של חברת "מ.א.ד" המפעילה מתקן למילוי גפ"מ, חומר המוכר יותר כגז המשמש בין היתר לצריכה ביתית (להלן "החברה" ו"המתקן"). המשיב 2 הינו בנו של המשיב 1 ושימש, כך נטען בכתב האישום, כמנהל במתקן הנדון.

   כתב האישום כולל שלושה אישומים. לפי האישום הראשון הגיע ביום 30.9.15 סוכן משטרתי (להלן "השוטר") למתקן לאחר תיאום עם המשיב 1, לצורך החלפת מכלי גז. זאת, כשהוא נוהג ברכב מסוג "קנגו" המונע בבנזין (להלן "הרכב") ובו שישה מכלי גז ריקים של החברה, מונחים בשכיבה בתא המטען. לאחר שהראה אותם למשיב 2, עובד אחר של המתקן החליף ארבעה מן המכלים הריקים במכלים אחרים, שניים במשקל 12 ק"ג של חברת אמישראגז, ושניים במשקל 48 של חברת סטאר. השניים האחרונים הונחו ברכב במצב שכיבה.

   לפי האישום השני, ביום 26.10.15 ולאחר תיאום עם המשיב 1 ששאל את השוטר אם הוא "חאפר" ונענה בחיוב, הגיע הסוכן למתקן כשברכבו 6 מכלי גז ריקים מונחים בשכיבה בתא המטען. אדם בשם מחמד דאר איסמעיל שעובד במתקן החליף את המכלים האמורים במכלים הנושאים כיתוב של חברת אמישראגז אותם העמיס לרכב במצב שכיבה. לגבי שני האישומים נטען כי הנחת המכלים במצב שכיבה, כשחלקם שייך לחברות שאין לחברה הסכם החלפת שירותים עמן, תוך הכנסת הרכב המונע בבנזין למתקן ותוך שהמשיבים יודעים כי השוטר מוביל את המכלים ברכב שאינו מיועד ומותאם לכך, בשכיבה וללא הידוקם וקשירתם לדופן הרכב, מהווה עבירה של שימוש פחזני באש או בחומר דליק, לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין.

   לפי האישום השלישי, ביום 7.12.15 נערכה במתקן ביקורת משטרתית שהעלתה כי לא מונה אחראי בטחון לעסק, בשער העסק לא הוצב בודק בטחוני ולא נוהלו רשומות כנדרש. לכן, וכן בגין המעשים המתוארים בשני האישומים הקודמים, נטען כי המשיבים הפרו את תנאי רישיון העסק שניתן להם לאספקת מכלי גפ"מ ומילויים, ומיוחסת להם עבירה לפי סעיפים 14(א) ו-15 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968.

   ראיות לכאורה 

2. ההגנה לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה לעובדות המתוארות בכתב האישום. עם זאת טענה כי המכלים שסופקו לשוטר בשני המקרים היו ריקים.

3. איני מוצא כי יש בטענה זו להעלות או להוריד בשאלת קיומן של ראיות לכאורה. המשיב 1 בהודעה מיום 8.12.15 שעה 9:08 ציין כי אסור להוביל מיכל גז המצוי בשימוש (היינו אינו חדש ואינו "פג תוקף" או פורק) בשכיבה, וזאת גם אם הלקוח החזירו כמיכל "ריק" (ש' 83). בהודעתו של מחמד דאר איסמעיל מיום 8.12.15 שעה 16:15 טען הוא כי המכלים הנדונים היו ריקים וזאת לפי משקלם עת סחב אותם לרכב ומשום שלקח אותם מ"מחסן של הריקים". עם זאת אישר כי אינו יכול לדעת האם במיכל נותר גז, ושכאשר מתקבל מיכל ריק הוא אינו עובד בדיקה במתקן כדי לוודא שהוא ריק מגז.

   מכאן כי המכלים שנמסרו לשוטר במקרה דנן אינם כאלה שניתן לראות בהם, כטענת ההגנה, בבחינת "ברזל" ריק מתוכן. סכנת הדליפה והפיצוץ רלבנטית גם לגביהם, וכך גם החובה לטפל בהם בצורה בטוחה. החריגה מחובה זו במקרה דנן מקימה פוטנציאל הרשעה בעבירות המיוחסות.

4. בטיעוני ההגנה נזכר גם טיעון לפיו אין מניעה להכניס רכב המונע בבנזין למתקן. אלא שעובד המתקן מחמד דאר איסמעיל מסר בהודעתו מיום 8.12.15 שעה 13:24 כי "רכב שהוא בנזין אסור להעמיס עליו. רק רכב גז יכול להכנס למתקן" (ש' 70-71). זאת בתשובה לשאלה מהם נהלי הבטיחות בעיסוק בגז. עוד יש לציין כי מהודעות שני המשיבים ומזו של איסמעיל עולה כי שלושתם מודעים לכך שמותר להוביל מיכלי גז רק ב"רכבים של גז שיש להם רשיון לפי החוק" להובלת חומר מסוכן (הודעת אסמעיל, ש' 91-93), וכאשר המיכלים עומדים וקשורים ולרכב יש אישור כיבוי אש ומטפים (המשיב 2 בהודעה מיום 8.12.15, ש' 123. ראו גם ש' 177; הודעת המשיב 1 מיום 8.12.15 שעה 9:08 בעמ' 2-3).