מ"ת 28760-05-15 מדינת ישראל נ' רונאל פישר

לפני בקשה להורות על שחרור המבקש ממעצר בפיקוח אלקטרוני. הבקשה מבוססת על שתי טענות, האחת כי המעצר איננו חוקי והשניה על העדר עילות מעצר וחלוף הזמן מכוח סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים).

המבקש נעצר ביום 29.4.15.

ביום 14.5.15 הוגש נגד המבקש כתב אישום ויחד עמו הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים.

ביום 16.6.15 ניתנה החלטה המורה על מעצר המבקש עד לתום ההליכים. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט העליון (בש"פ 4658/15) ובהחלטה מיום 9.7.15 הוחלט כי מעצר המבקש יהיה באיזוק אלקטרוני.

נכון ליום הגשת הבקשה שהה המבקש 71 ימים במעצר ו – 410 ימים במעצר בפיקוח אלקטרוני.

טענות הצדדים

לטענת המבקש, לפי התחשיב הקבוע בחוק והואיל והמשיבה לא הגישה בקשה להארכת מעצרו באיזוק אלקטרוני חלף המועד בו קיימת סמכות להשאיר אותו במעצר באיזוק אלקטרוני.

המבקש טוען כי המחוקק הבחין בין מעצר רגיל למעצר בפיקוח אלקטרוני שלגביו נקבעו מגבלות זמן כפולות מזה של המעצר הרגיל. כך למשל תחילת משפט תוך 60 יום מהגשת כתב אישום והארכה על ידי בית המשפט העליון בחלוף 18 חודשים להבדיל מ- 9 חודשים במעצר שלא בתנאי איזוק. מכאן כי המחוקק קבע את ההבדלים בין מעצר לבין מעצר באיזוק אלקטרוני ביחס של 2:1 בכל הקשור למועדים וחישוב המועדים.

המבקש מפנה להחלטה שניתנה בעניין טחימר (עמ"ת (חיפה) 31476-05-16 מדינת ישראל נ' טחימר (22.5.16) בה נקבע בנוגע לעצור ששהה חלק מהזמן בתנאי איזוק אלקטרוני וחלק מהזמן בתנאי מעצר כי יש למנות את שתי התקופות במצטבר, כאשר את תקופת המעצר בפיקוח יש לחשב לפי מפתח של 2:1.

על בסיס מפתח של 1:2 טוען המבקש כי הוא שוהה במעצר באיזוק אלקטרוני 552 ימים, שהם שנה ו- 187 יום, דהיינו מעל 18 חודשים ומשלא הוגשה על ידי המשיבה בקשת ארכה לבית המשפט העליון, מדובר במעצר לא חוקי ויש להורות על שחרורו המיידי.