מ"ת 27234-07-14 מדינת ישראל נ' אחמידי(עציר) ואח'

בעניין המשיבים 2 ו-3

1.בפניי בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם, על רקע כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע וסיוע לשוד.

למשיב 1 מיוחס בנוסף ביצוע עבירות של רצח ושוד.

2.בכתב האישום נטען, בתמצית, כי במועד שאינו ידוע למאשימה, קשרו המשיבים קשר עם המשיב 1 לשדוד את כספו של א.ס. (להלן: "המנוח"), אשר בבעלותו מספר בתי עסק, ביניהם עסק להמרת כספים (להלן: "הצ'יינג'"), עת ישוב אל ביתו מהצ'יינג'. נטען, כי בתאריך 9/6/14 סמוך לאחר השעה 20:00, נעל המנוח את הצ'יינג' והלך לדירה ברחוב אלעזר בן יאיר 10 בערד (להלן: "הדירה"), שם שהה עד סמוך לשעה 22:10. המשיבים והמשיב 1, בעת שהמנוח שהה בדירה, הסתובבו בעיר ערד ברכב מסוג "קיה" ששכרו המשיבים 2 ו-3 יום קודם לכן (להלן: "הרכב"), והמתינו להגעתו של המנוח אל בניין מגוריו ברחוב דוד המלך 11 ערד (להלן: "הבניין"). סמוך לאחר השעה 22:10 עזב המנוח את הדירה כשהוא נושא על כתפו תיק צד (להלן: "התיק") ובתוכו, בין היתר, כסף מזומן בסך כעשרים אלף ₪ (להלן: "הכסף"). המנוח נסע במכוניתו, הגיע אל הבניין, חנה את רכבו ונכנס לבניין. באותה עת, סמוך לכניסה לבניין, המתין המשיב 1, כשהוא נושא סכין (להלן: "הסכין"). מיד לאחר שהמנוח נכנס לבניין, תקף המשיב 1 את המנוח באמצעות הסכין, בכך שדקר אותו במקומות שונים בגופו. בד בבד עם מעשיו, נטל המשיב 1 את התיק מהמנוח ונמלט מהמקום, כשהוא נושא עמו את התיק ובתוכו הכסף. כתוצאה ממעשיו, נפל המנוח על הרצפה. מיד לאחר שנמלט מהבניין, התקשר המשיב 1 למשיב 2 וביקש ממנו לבוא לאסוף אותו. כעבור זמן קצר, אספו המשיבים 2 ו- 3 את המשיב 1 והשלושה נסעו יחד לשגב שלום. בהמשך נטען, כי המשיבים חילקו את הכסף ביניהם, באופן שהמשיבים 1 ו-2 קיבלו, כל אחד, כ- 9,500 ₪ והמשיב 3 קיבל 1,000 ₪. המנוח פונה באמבולנס אל בית החולים "סורוקה" שם אושפז ונותח, וביום 26/6/14 נפטר מפצעיו.

3.באת כוח המבקשת עתרה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם. נטען, כי התשתית הראייתית לחובת המשיבים נשענת ראש וראשית, על הודאת המשיב 3 בפני מדובב, בביצוע העבירות המיוחסות לו, יחד עם המשיבים 1 ו- 2. המשיב 3 תיאר בפני המדובב כיצד המתינו יחד עד לשובו של המנוח אל הבניין, תיאר כי המשיב 1 הודה בפניו בכך שדקר את המנוח ולקח את תיקו עם הכסף. עוד תיאר כיצד נמלטו יחד מיד לאחר האירוע לשגב שלום, וכיצד חילקו ביניהם את שלל השוד. שנית, פלטי תקשורת המלמדים על קשר טלפוני אינטנסיבי בין המשיבים 1 ו- 2 בזמן האירוע. שלישית, איכונים המעידים על המצאות המשיבים בערד, בשעות שלפני הרצח ועד סמוך לאחריו ובהמשך תנועה לכיוון שגב שלום. לעניין זה נטען, כי הימצאותם של המשיבים יחד לאורך זמן עם המשיב 1 בשגב שלום, מצביעה על מעורבותם ועל היותם צדדים לביצוע העבירה כמסייעים לשוד. רביעית, עדותו של אנדריי קונסטנטינוב על כך שהבחין במשיבים 1 ו-2 כשהם מתצפתים לעבר הכניסה לבניין בליל האירוע, וכן כי סמוך לשעה 21:00 בליל האירוע, התקשר המשיב 1 אליו ושאל אותו האם נדרש קוד על מנת להיכנס לבניין. נטען, כי לשיחה זו תיעוד במחקרי התקשורת. עוד הפנתה באת כוח המבקשת להודעתו של המשיב 2, אשר הכחיש קשר טלפוני עם המשיב 1 וכי היה בשגב שלום, ומשהוטחה בו הקלטת שיחת הדיבוב בין המשיב 3 למדובב- שמר המשיב 2 על זכות השתיקה. עוד הפנתה להודעת המשיב 3 אשר הכחיש כל קשר לאירוע וטען כי "המציא" את הדברים שמסר למדובב.

אשר לעילת המעצר נטען, כי אופי המעשים ונסיבות ביצועם לכאורה מקימים כנגד המשיבים עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב). עוד נטען, כי מדברי המשיב 3 בפני המדובב עולה, כי המשיב 1 סיפר להם כשעלה לרכב, כי הוא דקר את המנוח, אולם המשיבים לא ניסו לסייע למנוח או להתקשר לאמבולנס- התנהגות המעידה על מסוכנות. עוד הפנתה באת כוח המבקשת לעברו הפלילי של המשיב 2 אשר לחובתו הרשעה קודמת בגין מספר עבירות רכוש.

4.באי כוח המשיבים, הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה לעבירה של קשירת קשר (עובדות 3, 12 ו- 14 לכתב האישום), אולם לא למסקנות המשפטיות העולות מהם. לגישתם, מחומר הראיות הקיים בתיק, לא ניתן להגיע למסקנה האם עסקינן בקשר לביצוע גניבה או שוד. שכן, אין כל ראיה בתיק על כך שהמשיבים ידעו על קיומה של סכין. עוד נטען, כי לא קיימות בתיק ראיות לעבירה של סיוע לשוד, שהרי המשיבים לא ידעו שהמשיב 1 הולך לכאורה לבצע שוד, לכן כיצד הם יכולים לסייע לו? למצער, יש לכאורה במעשיהם של המשיבים סיוע לאחר מעשה (אספו את המשיב 1 ונסעו לשגב שלום). לעניין זה הפנו באי כוח המשיבים לשיחה בין המשיב 3 למדובב, במהלכה המשיב 3 אומר במפורש שהם לא ידעו שהתבצע שוד באותו לילה על ידי המשיב 1.

באי כוח המשיבים עתרו להורות על שחרורם של המשיבים לחלופות שנבחנו על ידי שירות המבחן ונמצאו כמתאימות. לעניין זה הפנו באי כוח המשיבים לתסקירי שירות המבחן שגובשו בעניינם של המשיב. עוד נטען, כי המשיב 2, בן 20, עובר למעצרו התגורר בבית הוריו בערד ושירת כלוחם בצבא. לחובתו הרשעה אחת בלבד מבית המשפט לנוער בעבירות רכוש. עובר למעצרו ניהל אורח חיים נורמטיבי, זהו מעצרו לראשונה בחייו. אשר למשיב 3 נטען, המשיב בן 22, עובר למעצרו עבד, ניהל אורח חיים נורמטיבי, למד ושירת בצבא, ללא רבב בעברו, זו לו הסתבכותו הראשונה ומעצרו לראשונה בחייו. עוד נטען, כי על פי חומר החקירה, חלקו קטן יותר במעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום.

דיון והכרעה

5.ההחלטה בדבר מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים נעשית על סמך חומר הראיות הגולמי, כאשר חומר הראיות טרם עבר את "מסננת" החקירה הנגדית, בשלב זה יש לבחון האם קיים סיכוי סביר להוכחת אשמתו של הנאשם (ראה בש"פ 10234/08). הלכה היא, כי בשלב זה בית המשפט בוחן רק את הפוטנציאל ה-הוכחתי של חומר החקירה, ואין הוא קובע ממצאים מזכים או מרשיעים (ראה בש"פ 8087/95). עוד נקבע, כי בשלב המעצר אין בית המשפט נדרש לשאלות של מהימנות עדים או למשקל העדויות, אלא אם מדובר בפריכות מהותיות וגלויות לעין המצביעות על כרסום ממשי בקיומן של ראיות לכאורה (ראה בש"פ 6982/10). בשלב הלכאורי, אין די בהצבעה על סתירות בדברי העדים, אלא יש הראות כי הסתירות גלויות על פניהן, וכי הן מקעקעות את הגרסה באופן שלא יאפשר ליתן בה כל אמון ויציגה כמשוללת יסוד (ראה בש"פ 352/11).

6.המסגרת הנורמטיבית:

סעיף 31 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 קובע כדלקמן: "מי אשר, לפני עשיית העבירה או בשעת עשייתה, עשה מעשה כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו או לאבטח אותו, או למנוע את תפיסת המבצע, גילוי העבירה או שללה, או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה, הוא מסייע".