מ"ת 27079-08-15 מדינת ישראל נ' שריתח(עציר)

לפניי בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו בת"פ 27024-08-15.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של ניסיון לחברות בהתאגדות בלתי מותרת, לפי סעיף 85(1)(א) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי כתב האישום, המשיב, תושב ירושלים שהתגורר בשנים האחרונות בארצות הברית, ניסה להצטרף לארגון דאעש יחד עם אחיו ובן דודו, ולשם כך טסו השלושה לטורקיה, במטרה לעבור משם לסוריה ולהצטרף לשורות הארגון. כשהגיע המשיב לטורקיה סורבה כניסתו למדינה היות שהתעוררה בעיה בקשר לתוקף דרכונו. המשיב החליט להגיע לישראל על מנת לחדש את דרכונו, במטרה לנסות בשנית להגיע לסוריה ולהצטרף לדאעש, ולשם כך שב לביתו בכפר עקב שבירושלים והמשיך לעמוד בקשר עם אחיו ובן דודו שהצליחו להגיע לסוריה.

לטענת המבקשת, בידיה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב, לרבות הודאתו.

עוד לטענתה, המעשים המיוחסים למשיב, נסיבות ביצועם והרקע להם, מלמדים על מסוכנותו הרבה ועל כך שקיים יסוד סביר לחשש ששחרורו יסכן את בטחון הציבור ואת בטחון המדינה, ולפיכך קמה נגדו עילת מעצר בהתאם לסעיף 21(א(1)((ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. בנוסף נטען כי קיימת עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק, שכן העבירה המיוחסת למשיב היא "עבירת בטחון" כאמור בסעיף 35(ב)(2) לחוק, וכן עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק, משום שבמשך כחמש שנים לפני האירוע המתואר בכתב האישום התגורר המשיב בארצות הברית, משפחתו הקרובה עודנה מתגוררת שם, ומחומר הראיות המצוי בתיק עולה כי המשיב תכנן לשוב לארצות הברית לאחר שישוב מסוריה, וכי אף לאחר שהגיע לישראל תכנן להגיע למצרים או לסוריה.

לטענת המבקשת, מסוכנותו של המשיב והחשש שמא יתחמק מהליכי שפיטה, אם לא ייעצר, מבססים את המסקנה כי אין תחליף ראוי למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה למיוחס למשיב או על קיומה של עילת מעצר. עם זאת, לטענתו, בנסיבות המקרה ולאור גילו הצעיר של המשיב יש הצדקה להזמנת תסקיר של שירות המבחן על מנת לבחון חלופת מעצר בטרם תינתן החלטה בבקשה. לטענת ב"כ המשיב, הראיות מצביעות על כך שהמשיב הלך אחרי אחיו ובן דודו והודעותיו מצביעות על תמימות מסוימת. מדובר בצעיר בן 19 שמעולם לא הייתה לו הסתבכות עם החוק, לעומת שני האחרים שהם בני 26. מדובר ב"סיפור שהתגלגל" ולא בתכנית ברורה להגיע לסוריה – השלושה ישבו כמעט שבועיים בקהיר, לאחר מכן נסעו לשארם א-שייח, שהו שם עוד 7-6 ימים ואז נסעו לטורקיה.

עוד לטענת ב"כ המשיב, מאז שהגיע המשיב לישראל ועד מעצרו עברו חודשיים, בהם המשיב לא עשה דבר וחצי דבר כדי לחזור לטורקיה. המשיב נשאל בחקירתו מדוע לא הלך לחדש את דרכונו והשיב כי הסיבה הראשונה היא שדרשו ממנו 1,300 ₪, והסיבה השנייה היא שהוא פחד להיעצר, ומכאן שלא היה נחוש בדעתו. בהתכתבות עם בן דודו, לאחר שהגיע לישראל, כתב המשיב כי אם ירצה להיפגש איתם יעשה זאת במצרים, וכשנשאל המשיב על ידי החוקרים מדוע מצרים השיב שרצה להמשיך את טיולו ממצרים.

ב"כ המשיב טוען עוד כי המשיב מציין בהודעותיו שהוא רצה לעזור לילדים ולנשים בבתי חולים ובמחנות פליטים, ורק פעם אחת הוסיף ש"אולי גם להילחם". המשיב לא התאמן לקראת ההצטרפות לדאעש. לטענתו המשיב אדם צעיר שמהודעותיו עולה כי עבר מעין שטיפת מוח.

לטענת ב"כ המשיב המסוכנות הנשקפת מהמשיב שואפת לאפס – הוא לא פגע במדינה או בבטחונה ולא ניסה לפגוע, ובפועל הוא לא יצר שום קשר עם הארגון.

לטענת המבקשת הראיות מצביעות על כך שלמשיב היה תפקיד פעיל בתכנון הנסיעה והוא ידע לאן הוא הולך, לרבות האפשרות שיצטרף ללחימה. המשיב מתאר שצפה בסרטונים וידע על כך שארגון דאעש רוצח אנשים.

ב"כ המבקשת מפנה להחלטה שניתנה על ידי כב' השופט הכהן במ"ת (מחוזי י-ם) 63438-03-15 מדינת ישראל נ' ח'ליל (לא פורסם, 14.4.15), טוענת כי כשמדובר בניסיון שנעשו לגביו פעולות משמעותיות אין מקום לחלופה ומתנגדת להזמנת תסקיר.