החלטה בעניין אלימות במשפחה והפרת הוראה חוקית, מעצר עד תום ללא תסקיר

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו 2 אישומים. באישום ראשון מיוחסות לו עבירות תקיפה סתם – בן זוג לפי סעיפים 379 + 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין. באישום שני מיוחסות למשיב עבירות הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין, איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, היזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק העונשין. בצד כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

ביום 16.1.18 התקיים דיון בבקשה, במסגרתו טען ב"כ המשיב לקושי ראייתי משמעותי באשר לחלק מן האישום הראשון, ולהיעדר תשתית ראייתית למרבית האישום השני.

כתב האישום

1.באישום הראשון נטען כי ביום 29.12.17 נתגלע ויכוח בין המשיב לבת זוגו (להלן: המתלוננת), זאת לאחר ששניהם צרכו משקה אלכוהולי. נטען כי במהלך הויכוח גידף המשיב את המתלוננת, הפילה ארצה ובעט במצחה, באפה, בירכה ובגבה, משך בשיערה ותלש שערות מראשה, אחז בגרונה בשתי ידיו וחנק אותה, תוך שהמתלוננת בוכה ומבקשת ממנו כי יעזוב אותה לנפשה.

במהלך הויכוח הזעיקה המתלוננת את המשטרה. כשהגיעו שוטרים אל הבית ברח המשיב מהמקום חרף קריאות השוטרים כי יעצור, עד שנעצר על ידי אחד השוטרים. משהובא לניידת גידף את השוטרים והתפרע, כך שהשוטרים נאלצו להשתמש בכוח על מנת לאוזקו ולהכניסו לניידת. גם בעודו ישוב בניידת התפרע המשיב, קילל את השוטרים ובעט בחלקה הפנימי של הניידת, באופן שאילץ את השוטרים להוציאו על מנת להרגיעו ולאוזקו בידיו מאחורי גבו. באותו המועד החלה המתלוננת לצעוק ולהתלהם לעבר השוטרים, ביקשה לשחרר את המשיב ואף ניסתה לפתוח את דלת הניידת בה ישב.

כשהגיע לתחנת המשטרה פנה המשיב לאחד השוטרים ואמר: "אמא שלך זונה, אמן שלילדים שלך יהיה סרטן, אני אזיין אותך בתחת, בוא תוריד לי אזיקים ותראה מה יהיה".

2.באישום השני הפנתה המבקשת לתנאי השחרור בהם שוחרר המשיב בבית המשפט ביום 3.1.18 (בעקבות האירוע המתואר באישום הראשון), הכוללים, בין השאר, איסור יצירת קשר עם המתלוננת והרחקה ממנה למשך 30 ימים. נטען כי ביום 5.1.18 בשעה 18:00 לערך התקשר המשיב למתלוננת וביקש לשוב אל הבית, אך היא סירבה. בסמוך לשעה 19:00 שב אל הבית, ניגש אל חלון חדר השירותים תוך ששבר שלב בתריס החלון, וצעק למתלוננת: "יא בת זונה תפתחי את הדלת". אז הלך לעבר דלת הבית, דפק עליה והמשיך לצעוק: "תפתחי יא בת זונה". בעוד המתלוננת מצלצלת למשטרה, קרע המשיב את רשת החלון בסלון הבית, פתח את החלון והמשיך לצעוק על המתלוננת שתפתח לו את הדלת, תוך שאמר למתלוננת: "יא בת זונה, תפתחי את הדלת, אני ארצח אותך".

טיעוני הצדדים

3.באשר לאישום הראשון טען בא כוחו של המשיב לקושי ראייתי הנלמד מהפער בין עוצמת האלימות שהופגנה על ידי המשיב לפי התלונה, לבין העובדה שהמאשימה איננה מייחסת למשיב תקיפה גורמת חבלה. הוא הפנה לטענות המתלוננת באשר לחבלות שלכאורה נגרמו לה, ומאידך לכך שהתיעוד בתיק החקירה איננו מצביע על חבלות של ממש. כן הפנה בעניין זה לטענת המתלוננת כי פנתה לטיפול רפואי, וכי בידה תעודה רפואית, ובהמשך חזרה בה והודתה כי שיקרה ביחס לקיומה של תעודה רפואית. עוד הפנה בא כוח המשיב להתנהגות המתלוננת בפני השוטרים, כפי שמתוארת אף בכתב האישום. בנוסף, הפנה להקלטת השיחה עם מוקד 100, במסגרתה לא נשמעות צעקות ברקע, ולכך שהמתלוננת עומתה גם בחקירה עם אופן התנהלות השיחה. עוד הפנה לכך שאיש מהשכנים לא שמע צעקות.

באשר לאישום השני טען בא כוח המשיב לקושי ראייתי הנלמד מכך שאדם שנכח בדירה והיה עד לאירוע, שמע קללות אך לא שמע איומים, ולא חזה בגרימת נזק לחלון. כן הפנה לכך שחוקר צילם את זירת האירוע באופן שאיננו תומך בגרסת המתלוננת באשר לגרימת הנזק. מאידך, אישר כי המשיב הפר לכאורה את צו בית המשפט בכך שהגיע לבית וקילל את המתלוננת.

4.באות כוח המבקשת הפנו להקלטת השיחה עם מוקד 100, בה דרשה המתלוננת הגעת ניידת למקום. הפנו לדו"חות פעולה מהם עולה כי המתלוננת היתה נסערת כשהגיעו השוטרים, וביקשה שיקחו את המשיב מהמקום. הפנו לעדות בה ציינה המתלוננת את האלימות שהופנתה כלפיה, והציגו תמונות של חבלות שנגרמו למתלוננת. לדברי באות כוח המבקשת, כתב האישום איננו מייחס אמנם תקיפה הגורמת חבלה, אך התיעוד בשילוב עם עדות המתלוננת ממחיש קיומן של חבלות. בנוסף, הפנו להתנהלות המשיב כשהגיעו השוטרים כמתואר בכתב האישום. הפנו לכך שהמשיב הודה בחקירה באיומים ובקללות כלפי השוטרים. טענו כי השקר בו הודתה המתלוננת בנוגע לקיומו של אישור רפואי, איננו נוגע לליבת האישום. באשר לאישום השני הפנו לחומרת ההפרה המיוחסת למשיב, זמן קצר לאחר ששוחרר ממעצר. הפנו להתנהלותו כלפי המתלוננת, לאיומים שהפנה כלפיה ולנזק שגרם לחלון. הפנו לשקרי המשיב ביחס לנוכחותו בדירת המתלוננת באישום השני, בניגוד לדברי חברו שהביא אותו למקום, כמו גם בניגוד לדברי עד נוסף שנכח במקום. באשר לעילת המעצר הפנו לכך שהמתלוננת שוהה במקלט כתוצאה מהפחד מן המשיב, טענו שקיים חשש ממשי לפגיעה במתלוננת ככל שהמשיב ישוחרר, והפנו לעברו הפלילי המכביד והרלוונטי.

חומר החקירה

אישום ראשון

5.האישום הראשון מתחיל בפניה של המתלוננת למוקד 100. המדובר בשיחה קצרה שאורכת כ- 23 שניות. המתלוננת נשמעת שקטה, ללא צעקות, ללא בכי, ומאידך היא מאד החלטית ודורשת הגעה של ניידת משטרה לביתה באופן מיידי.