מ"ת 24379-11-14 מדינת ישראל נ' אמסלם(עציר)

לפני בקשת ד"ר נעון – פסיכיאטרית מומחית – מנהלת מחלקה משפטית בית חולים שער מנשה, לפיה אין צורך בשמירה על המשיב, שכן היא "בטוחה ואחראית שלא יברח מהמחלקה לביטחון מרבי שהיא סגורה היטב וגם הוא מעוניין להשאר כאן במקום להיות בבית מעצר/סוהר" ד"ר נעון מבקשת איפוא לשחרר את השמירה של שב"ס על המשיב וזאת עד להתייצבותו בבית המשפט ביום 8/1/15.

לתמיכה בבקשתה זו היא מציינת כי המשיב מוכר לה משני אישפוזים קודמים בעקבות צו הסתכלות, כאשר כעת הוא מאושפז בפעם השלישית, כל זאת במהלך תקופה של פחות משנה.

נתבקשה תגובת הפרקליטות, הסנגור וכן שב"ס.

הסנגור הסכים לבקשה, לעומתו שב"ס מתנגד לה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, נחה דעתי כי אין להיענות לה ואין להסיר את השמירה והאיזוק מהמשיב, שעה שהוא עדיין באחריותו של שב"ס גם בעת שהותו בבית החולים.

המשיב עצור עד תום בירור דינו בגין עבירת רצח של אביו, רצח שבוצע באכזריות רבה. המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב, נלמדת מנסיבות האירוע והעבירה המיוחסת לו (מסוכנות סטטוטורית על פי סעיף 21(ג)(1) לחוק סדר הדין הפלילי), ולא מצאתי להכביר מילים בהקשר זה שעה שבית משפט נדרש לסוגיה זו בהרחבה במסגרת ההחלטה על מעצרו עד תום ההליכים, החלטה המדברת בעד עצמה.

יתר על כן, המשיב נמצא כעת תחת השגחה בבית החולים לצורך קבלת חוות דעת פסיכיאטרית משלימה כשבחוות הדעת הראשונה נאמר כי הוא "מבדיל בין טוב לרע" וכי הוא "יכול לקחת חלק בהליך משפטי" .

יוער כי חוות הדעת הראשונה נערכה על ידי ד"ר נעון.

במקרה דנן מלבד המסוכנות לאחרים, קיים חשש מהמלטות מפני הדין, ורצונו הנטען של המשיב לשהות בבית החולים, להבדיל מבית הסוהר, אין בו די כדי לאיין חשש זה.

ועל הכל, השמירה של השב"ס מבטיחה כי המשיב לא ימלט או יסכן אחרים ולא מצאתי במכתבה של ד"ר נעון כל הסבר מדוע גם אם בעיניה השמירה של השב"ס מיותרת היא, מדוע יש להסירה.