מ"ת 24335-07-14.בעניין

1.בתאריך 06/07/14, בשעות הלילה, התקהלו מאות אנשים התקהלות אסורה בכניסה לישוב תל-שבע ונטען, כי המשיבים נטלו חלק בהתקהלות אסורה זו ובשל כך הוגש כנגדם כתב אישום.

בכתב האישום שהוגש כנגד המשיבים נטען, כי בסמוך לשעה 22:00, התקבלו תלונות במשטרת ישראל מאזרחים שנסעו בכביש הגישה בכניסה הדרומית לישוב עומר, בגין ידוי אבנים וירי זיקוקים לעבר מכוניות שנסעו שם, ופגיעה במכוניות. כוח משטרה המונה עשרות שוטרים, הגיע לצומת הכניסה הדרומית לעומר, במטרה להשליט סדר ולשמור על בטחון התושבים, ועם הגיעם למקום, נסוגו המפגינים לעבר הכניסה ליישוב תל-שבע. השוטרים התקרבו לכיכר המרכזית בכניסה לתל-שבע, ואז החלו המפגינים לירות זיקוקים לעבר השוטרים, לגלגל סביבם צמיגים בוערים, וליידות לעברם אבנים, אשר פגעו במספר שוטרים וגרמו להם לנזק גופני, ואף גרמו נזק לכלי רכב משטרתיים בסכום הנאמד באלפי שקלים. המפגינים גם הבעירו מספר מוקדי אש על כביש הגישה לישוב תל-שבע, כאשר נטען שהמשיבים נטלו חלק בכל המעשים האמורים, כחלק מהמפגינים.

אשר למשיב 1 נטען, כי ביחד עם מספר רב של מפגינים שזהותם אינה ידועה, יידו מטחי אבנים, בגודל כף יד עד גודל בלוק, לעבר השוטרים, בכוונה לפגוע בהם ולהטיל בהם מום או נכות או חבלה חמורה, ולמנוע את מעצרם או מעצרם של אחרים, כאשר הם מזויינים באבנים.

אשר למשיבים 2 עד 5 נטען, כי היו מודעים לכך ששותפיהם להתפרעות מיידים אבנים לעבר שוטרים וכלי רכב משטרתיים, בכוונה לגרום לשוטרים חבלה חמורה, נכות או מום.

כאשר השוטרים ניסו לעצור את המשיבים ואת יתר המפגינים, המשיבים והאחרים ברחו מהמקום. המשיבים אותרו בסמוך, ונעצרו.

נטען, כי במעשיהם אלה, השתתפו המשיבים בצוותא עם אחרים בהתפרעות שלא כדין, שבה נגרם נזק לכלי הרכב המשטרתיים והאזרחיים ולתשתית חשמל, עשו מעשים בכוונה להפריע לשוטרים כשהם ממלאים תפקידם כחוק או להכשילם בכך, ותקפו שוטרים שלא כדין בעת מילוי תפקידם. בנוסף, בכל הנוגע למשיב 1, נטען, כי יידה אבנים לעבר השוטרים בכוונה להטיל בהם מום או נכות או לגרום להם חבלה חמורה, או להתנגד למעצר שלו או של זולתו, או למנוע מעצר או עיכוב כאמור, וכל זאת כשהוא מזויין בנשק פוגעני – אבן.

לפיכך, יוחסו למשיב 1 עבירות של חבלה בכוונה מחמירה (ניסיון), תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו והתפרעות שסופה נזק.

אשר למשיבים 2 עד 5, להם יוחסו עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות (ניסיון), הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו והתפרעות שסופה נזק.

יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרם של המשיבים עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדם, ובקשה זו הינה נשוא ההחלטה דלהלן.

יצויין, כי בכל הנוגע למשיב 1, אשר בחקירתו הודה במעשים המיוחסים לו, הייתה הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר, והדיון בעניינו נדחה לשם קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן, לתאריך 07/08/14.

2.המחלוקת נשוא החלטה זו נסובה הן כנגד עצם קיומן של ראיות לכאורה להשתתפותם של המשיבים 2 עד 5 בהתקהלות האסורה המכונה על ידי התביעה "התפרעות", והן כנגד האפשרות לייחס למשיבים, גם אם השתתפו באותה התפרעות, אחריות למעשי המתפרעים האחרים, וזאת לאחר שאין ראיה לכך שהשתתפו פיזית ביידוי האבנים או בפעילות הפוגענית האחרת.

ב"כ המבקשת פירט את הראיות הרלבנטיות הקושרות כל אחד מהמשיבים לאירועים נשוא ההתפרעות, ואף הניח את התשתית המשפטית לאחריותם של כל אחד ממשתתפי ההתפרעות למעשי המתפרעים כולם, וחזר על הבקשה לעצור אותם עד לסיום ההליכים.

ב"כ המשיב 2, עו"ד אלקרנאוי, סבר שאין בראיות התביעה כדי לקשור את המשיב 2 לנוכחות בהתפרעות עצמה. לעמדתו, מאחר והמקום היה חשוך והיו מאות אנשים, לא סביר שניתן היה לזהות אדם ספציפי אחד מבין כולם, בוודאי שלא על סמך הלבוש שלבש (חולצה שחורה ומכנסי ג'ינס) שאיננו ייחודי. הסנגור הדגיש, כי המשיב 2 נעצר בבית קפה, ולא היה קשר עין רציף עמו מהרגע שעזב את ההתקהלות, אם השתתף בה, ועד לרגע שנעצר, ודי בכך כדי להוות בסיס לשחרורו.

ב"כ המשיב 2 הוסיף וטען, כי מדובר באיש עבודה, שעובד באופן מסודר בחברת מחשבים, ואשר גרסתו הייתה, שישב בבית הקפה כדי לשתות יחד עם חבר. גרסתו זו לא נבדקה ולא נסתרה; ואין כל עילה שלא לקבלה.

אשר לקונסטרוקציה המשפטית הקושרת את המשיב למעשי המתפרעים האחרים, סבור ב"כ המשיב 2, כי פרשנות זו מרחיקה לכת. לעמדתו, בכלל לא מדובר בהתפרעות ו"לא כל מי שמגיע להפגנה ועומד ולא מבצע עבירה מלבד לעמוד שם, הוא באמת אחראי למה שקורה על ידי האחרים. זאת קונסטרוקציה קשה מאוד ואפילו פוגעת עד מאוד בחרויות הפרט...". ממילא, לעמדתו, לא הוכח כי נגרם נזק כלשהו וכי מישהו נפגע כתוצאה ממעשי המפגינים, ובוודאי שלא נגרם נזק מהסוג המפורט בסעיף 157 לחוק העונשין המיוחס למשיבים.

ב"כ המשיב 2 ביקש לקבוע שאין ראיות לכאורה; ואם יש ראיות – אזי הן חלשות; ובכל מקרה, העילה למעצר, גם אם קיימת, הינה חלשה ואינה מצדיקה הארכת המעצר עד לסיום ההליכים. לכן, ביקש הסנגור לשחרר את מרשו.