מ"ת 24271-11-14 מדינת ישראל נ' גריבוב(עציר)

זו בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו, לפי סעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות רצח ושוד.

ב"כ המבקשת טענה שלמבקשת ראיות טובות להוכחת אשמתו של המשיב, ומתקיימת לגביו עילת מעצר, ועל כן יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים, ללא שיחרורו לחלופת מעצר. ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של חזקת מסוכנות ועילת מעצר, אלא שלטענתו, על פי הכללים שנקבעו בבש"פ 1273/14 דסוקי נ' מדינת ישראל, נפגעה עוצמת הראיות באופן שמצדיק שיחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

בבש"פ 1273/14 הנ"ל נקבע (מפי השופט י' עמית) כי קיימת זיקה בין עוצמת הראיות לבין חלופת מעצר, וככל שעוצמת הראיות קטנה יותר ובחינת חומר החקירה, אפילו בשלב הלכאורי, מעוררת ספקות וסתירות, כך תגדל הנכונות לשחרר לחלופת מעצר. השופט עמית הפנה גם לגישה לפיה כאשר עוסקים בעבירת רצח, די בעוצמת ראיות "בינונית" כדי להורות על מעצר הנאשמים עד תום ההליכים. לפי כללים אלה אבחן את עוצמת הראיות.

קודם לרצח, ישבו בנו של הנרצח, אושרי, והמשיב, בקיוסק סמוך, ודברו. המנוח בא לשוחח עימם, ולאחר מכן הם עזבו יחד. אין מחלוקת בין הצדדים, שקודם לרצח עלה בשיחה בין אושרי והמשיב הרעיון להמית את המנוח, שהכביד עולו על אושרי, בנו. המחלוקת היא מי העלה את הרעיון, אבל אין חולק שהרעיון דובר ביניהם. אין מחלוקת שנושא זה עלה בעת שהשניים שוחחו בקיוסק, לפני הרצח. אמנם, גירסת המשיב היא שאמר דבריו המסכימים בענין זה בצחוק, אבל גירסת אושרי היא שדובר על כך ברצינות.

אין מחלוקת שהשניים עלו יחד לדירת המנוח, הקדימו את בואו של המנוח, וחיכו לו. אין מחלוקת, שהמשיב עטף ראשו בחולצה כדי שלא יזוהה על ידי המנוח, והתחבא מאחורי דלת חדרו של אושרי בהמתנה למנוח. לטענתו, עשה זאת כדי להימלט מהדירה. אף לגירסת המשיב, כשהגיע המנוח, המשיב בעט בו והיכה אותו, ולא נמלט מהדירה. אין מחלוקת שהמנוח נדקר והומת כאשר בדירה היו המנוח, אושרי והמשיב בלבד. אין מחלוקת, שלאחר שנפל המנוח, מתבוסס בדמו, נלקחו ממנו הטלפון הנייד, מפתחות רכבו וארנקו, וכי אושרי והמנוח נמלטו יחד מהדירה, לאחר הרצח, ברכבו של המנוח, והטלפון נמצא בידי המשיב.

כפי שאבחנה ב"כ המבקשת היטב, המחלוקת היא מה היה חלקו של המשיב ברצח: האם היה הדוקר? האם היה שותף לדקירה שבוצעה על ידי אושרי? האם היה מסייע לרוצח אושרי? כל אחד מהשניים מטיל על חברו את עיקר הפעולה לרציחתו של המנוח, אך להבחנה מי הדוקר ומי השותף אין משמעות מכריעה בשלב זה. גם שותף לרצח הוא רוצח, וגם במסייע לרצח מתקיימות העילות למעצר עד תום ההליכים.

בעוד אושרי נעצר למחרת הרצח ונמצאו על גופו ראיות פורנזיות ושאריות דם. על המשיב, שנעצר כעבור שבועיים, לא נמצאו ראיות פורנזיות.

המשיב מסר למדובב שתכנון הרצח היה משותף לו לאושרי, וגם הביצוע היה משותף, והמשיב הלך למטבח להביא סכין נוסף, שנשמט מידו לפני שהספיק לרצוח את המנוח. ב"כ המשיב טען טענות שונות כנגד הגירסה שנמסרה למדובב, ועל בסיס מצבו של המשיב בעת שדיבר עם המדובב. ואולם, גם לאחר שהמשיב הבין שדיבר עם מדובב, אישר בחקירתו שאמר למדובב דברים אלה, אלא שאמר אותם סתם. אין באלה כדי לפגום בעוצמת הראיה הזו בשלב זה של ההליכים. היא אינה נסתרת ולא הוטלו בה ספקות כאלה שאין להסתמך עליה.

ב"כ המשיב טוען שלאור גירסאותיו השונות של אושרי, אין להאמין לאף מילה מדבריו. לא ניתן לקבל פרופוזיציה מרחיקת לכת כזו. ניתן לחלץ דברי אמת אף מעד שקרן, במיוחד כאשר הם מתיישבים עם ראיות אחרות. כך, דברי אושרי בדבר דיבור על רציחת המנוח בעת הישיבה בקיוסק לפני הרצח אושרו על ידי המשיב. כך, דברי אושרי על הסתתרותו של המשיב מאחורי הדלת נמסרו ללא קשר לדברי המשיב הזהים למדובב, וניתן להאמין להם.