מ"ת 23822-10-16 מדינת ישראל נ' פלוני

בפני בקשה לעיון חוזר במסגרתה עותר המבקש לשחררו ממעצרו.

העובדות וההליכים עד כה

1. נגד המבקש הוגש ביום 21.10.16 כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים והפרת הוראה חוקית. בהתאם לעובדות כתב האישום, איים המבקש על המתלוננת, בכך שאמר לה "גנבת לי את הסוכה אני אדקור אותך". במועד זה היה בתוקפו צו למניעת הטרדה מאיימת אשר אסר על המבקש, בין היתר, להטריד את המתלוננת בכל צורה שהיא (להלן – "הצו").

2. להשלמת התמונה העובדתית יובהר כבר עתה כי כחודש קודם לכן (ביום 11.9.16) הוגש נגד המבקש כתב אישום דומה בו נטען כי הפר את הצו, בכך שאיים על אם המתלוננת והטרידה. עוד נטען באותו כתב אישום כי במעמד זה החזיק המבקש סכין שלא למטרה כשרה (ת"פ 33796-09-16; להלן – "ההליך הקודם"). יובהר כי המתלוננת בענייננו היא קטינה בת 16 ומתגוררת יחד עם אמה (המתלוננת בהליך הקודם) בשכנות למבקש.

3. במסגרת ההליך הקודם הוגשה חוות דעת של פסיכיאטר מטעם הפסיכיאטר המחוזי (להלן – "הפסיכיאטר") ממנה עלה כי המבקש כשיר לעמוד לדין, אך אינו נושא באחריות פלילית למעשיו, בשל מחלת נפש ממנה סבל אותה עת. ביום 13.10.16 הודה המבקש בעובדות כתב האישום בהליך הקודם ובהסכמת הצדדים זוכה בשל קיומו של הסייג כאמור בסעיף 34ח' לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (רע"פ 2675/13 מדינת ישראל נ' רפאל וחנון (3.2.15)). כן הוצא נגד המבקש, בהסכמת הצדדים, צו טיפול מרפאתי כפוי למשך 5 שנים, בהתאם לסעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש.

   כאמור, לא חלף אלא כחודש ימים, ושוב הוגש נגד המבקש כתב אישום דומה – הוא זה שלפני.

4. עם הגשת כתב האישום הוגשה אף בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו. בדיון שהתקיים ביום 2.11.16 הסכים הסנגור לקיומן של ראיות לכאורה, אך ציין כי מחוות הדעת עולה שאף בהליך זה המבקש אינו נושא באחריות פלילית ועל כן קיים סיכוי ממשי שלא יורשע בסיומו של ההליך. לאור כך נטען שקיים כרסום ממשי בעוצמת הראיות לכאורה. היות ובמעמד זה לא היה בידי הסנגור להציע חלופה כלשהי, הסכימו הצדדים כי המבקש ייעצר עד תום ההליכים, אך בתנאי אשפוז בבית חולים, בהתאם לסעיף 16 לחוק טיפול בחולי נפש, תוך שמירת זכותו לפנות בבקשה לעיון חוזר, ככל שתהיה בידו הצעה קונקרטית.