מ"ת 23081-10-15

בפני בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים.

רקע

1. כתב האישום מייחס למשיב עבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה ואיומים. כפי הנטען, ביום 11.10.15 על רקע דין ודברים בין המשיב לבין רעייתו, ובעודה יושבת על מיטה, הניח כרית על פניה, התיישב עליה ושם את ידו על פיה. היא זעקה לעזרה ואז שרטה המשיב בידה ואיים שיהרוג אותה. בהמשך, כשהלכה למטבח, נטל קומקום עם מים רותחים, איים לשפוך אותם על פניה ואחר שפך מים רותחים על ידה. בנוסף איים שאם תפנה למשטרה ישלח אנשים לשחוט ולשרוף אותה. למתלוננת נגרמו כוויה ושריטות.

    

   ראיות לכאורה

2. ההגנה חלקה על קיומן של ראיות לכאורה. עיינתי בתיק הראיות וצפיתי בסרטון ובתמונות שבו. איני יכול לקבל את טענות ההגנה.

3. האישום מבוסס על דברי רעייתו של המשיב, ג' א' (להלן "המתלוננת"). בהודעה מיום 11.10.15 תארה את ההתרחשות מושא האישום. המדובר בתיאור מפורט, שהולם את העובדות הנטענות בכתב האישום. בכלל זה ניסיון החניקה באמצעות כרית תוך איום להמית את המתלוננת (ש' 23 להודעתה האמורה), שפיכת המים הרותחים עליה והאיומים הנלווים (ש' 50 ואילך). בהודעת המשך מיום 12.10.15 עומתה עם טענות המשיב לפיהן לא איים עליה והיא ששפכה את המים הרותחים על ידה, ושללה אותן.

4. לגרסת המתלוננת תימוכין. כך בתמונות שבתיק החקירה המתעדות כוויות ברורות ונראות לעין על ידה השמאלית, ובהערת החוקר במהלך חקירתה אשר הבחין באותן כוויות. אלמנט נוסף עניינו בהודעתו של השוטר נעמאן פארס, שהגיע לבית הזוג בעקבות קריאה, זיהה את המשיב עומד בחלון ומתאר כיצד "כשהתקרבתי לחלון, ישר האישה התחילה לצרוח הצילו אותי הוא מנסה להרוג אותי". כשנכנס לבית מסרה המתלוננת דברים מקבילים לאלה שמסרה בהודעתה.

5. מנגד מצויה הכחשת המשיב. מובן כי שלב הראיות לכאורה אינו השלב להכריע במהימנות גרסאות. אציין רק כי טענתו של המשיב לפיה המתלוננת שפכה את המים הרותחים על זרועה-שלה, ולאחר שניסה להרחיק ממנה את הקומקום חזרה ותפסה אותו ושפכה את יתר המים הרותחים על ידה (ש' 19-23 להודעתו) איננה טענה פשוטה להוכחה, וודאי שלא ניתן להתרשם לאורה מגרסה מוצקה המספקת משקל-נגד לראיות התביעה.

6. ההגנה מיקדה את טיעונה בניסיון לפגום במהימנות התלונה. כידוע, שלב הראיות לכאורה איננו, ככלל, השלב בו תיבחנה טענות מעין אלה. מקומן בהליך העיקרי, אלא אם מדובר בסתירות מהותיות הגלויות על פני הדברים ומחלישות באופן משמעותי את תשתית הראיות (ראו לאחרונה בש"פ 6523/15 מדאח נ' מדינת ישראל (12.10.15)). במקרה דנן מדובר, כאמור, בתלונה הנתמכת בדברי השוטר ובסימנים פיזיים על המתלוננת. הדבר מעצים את הקושי להיזקק לשאלות המהימנות.