מ"ת 2299-12-15 מדינת ישראל נ' אבו עיש(עציר)

האם יש בחומר הראיות שגיבשה וקיבצה המבקשת בטרם הוגש כתב אישום נגד המשיב, כדי להצביע על קיומן של ראיות לכאורה לביצוע עבירה של סיכון חיי אדם תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק")? זאת השאלה אשר יש להכריע בה בשלב הזה, במסגרת הבקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

כתב האישום

1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום בעבירות הבאות: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק, הפרעה לשוטר במילוי תקפידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק, נהיגה ללא רישיון, עבירה לפי סעיף 1(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961. עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום משפטו.

    

2. על פי כתב האישום, עת נהג המשיב ברכב ברחוב ראשי בבעיר רהט, הבחינו בו שוטרים שנסעו ברכב מוסווה. המשיב ניסה להסתיר את פניו מפני השוטרים ולכן, החלו השוטרים נוסעים אחריו. נרשם כי הנאשם הגביר מהירות נסיעה ונהג בפראות, עקף כלי רכב אחרים באופן שגרם לנהגים לסטות לשולי הדרך. בשלב מסוים, כרזו השוטרים לנהג והפעילו "סירנה". הנאשם לא נשמע להוראות השוטרים אלא הגביר את מהירות הנסיעה במטרה להימלט מהם. נטען שהמשיב עקף רכב מימין כאשר הוא עולה על המדרכה וכי הרכב נאלץ לבלום בלימת חירום. כל העת השוטרים כרזו למשיב והפעילו "סירנה" אך הנאשם לא נשמע להם. עוד נרשם כי המשיב עקף רכב נוסף ואילץ אותו לבלום כדי למנוע תאונה. המשיב עבר בין שני כלי רכב, אחד המם סטה ימינה והשני עצר עצירה מוחלטת ובכך מנע תאונה. המשיב המשיך בנסיעתו הפרועה, בנתיב נסיעתו חנתה משאית, הוא עקף אותה משמאל, ורכב מזדה נסע מולו. נהגת הרכב נאלצה לסטות שמאלה לכיוון המשאית ובלמה בלימת חירום. בכך מנעה התנגשות עם רכב המשיב. המשיב המשיך להימלט כאשר השוטרים דולקים אחריו, עצר בשלב מסוים את הרכב והמשיך להימלט רגלית עד שנעצר לאחר מרדף רגלי.

    

3. המבקשת טוענת כי במעשיו, טיפל המשיב ברכב ובנתיב תחבורה בדרך שיש בה כדי לסכן את השימוש והבטיחות של נוסעים וכלי רכב או לפגוע בשימוש החופשי והבטוח בנתיב תחבורה, בכוונה לסכן את בטיחותם, עשה מעשים בכוונה להפריע לשוטרים ונהג כאשר לא היה לו רישיון תקף.

    

   הטענות והמחלוקות

4. ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירות שעניינן הפרעה לשוטרים ונהיגה לא רישיון תקף, אך טען כי הראיות הקיימות מצביעות על ביצוע לכאורה של עבירה מסוג נהיגה פוחזת ולא סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. נטען על ידו כי המדובר בעבירה מסוג "מטרה" וכי היסוד הנפשי הנדרש לצורך הרשעה בה הוא כוונה לפגוע בהולך רגל או בכלי רכב. הוא הפנה להנחיות פרקליט המדינה שמנחות את התביעה לבחון את היסוד הנפשי הנדרש לצורך אישום בעבירה הנידונה. לטענתו, דוחות הפעולה של השוטרים אינם עולים בקנה אחד עם הנצפה סרטון אשר הסריט אחד מהם במהלך המרדף. לא היו בלימות פתע, שהוא יסוד מיסודות העבירה. אמנם כלי רכב עצרו אך לא באופן פתאומי אלא בשל התראות ניידת המשטרה. הוסיף וטען הסנגור כי בהתאם להנחיות פרקליט המדינה, על מנת שיתקיים היסוד הנפשי של כוונה, יש צורך בקיומה של פגיעה בכלי רכב או במניעת פגיעה בשל התנהגותם של נהגי כלי הרכב אחרים. דברים אלה לא אירעו במקרה הזה. טענה נוספת בפי הסנגור והיא כי המשטרה לא חקרה שני נהגים נוספים אשר מספרי הרישוי של רכבם מתועדים. יש בכך כדי לכרסם בראיות.

    

5. ב"כ המבקשת השיב לטענות הסנגור וטען כי הסרטון אינו מתעד את כל המרדף וכי קיימים גם דוחות פעולה המשלימים את תיאור ההתרחשות. נטען כי ברגע מסוים בו הרכב של המשיב פנה ימינה, הסרטון אינו מתעד את סטייתו של רכב המזדה שמאלה, אך נהגת הרכב מסרה בהודעה כי כך נהגה ואם לא הייתה סוטה לכיוון המשאית, המשיב היה מתנגש ברכבה. נטען כי בסרטון רואים כלי רכב בולמים באופן פתאומי, סוטים מנתיב נסיעתם ועוצרים. גם דוחות הפעולה של השוטרים מתעדים את הדברים וניתן לשמוע את דבריהם בסרטון. הוסיף ב"כ המבקשת והדגיש כי המשיב הודה שהוא נהג במהירות כדי להימלט מהשוטרים. נטען כי אדם שנהג כפי שנהג המשיב, היה מצפה כי עלול הוא לפגוע באנשים או בכלי רכב.