מ"ת 22027-05-15 מדינת ישראל נ' דוידוב(עציר)

בפני בקשה של המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו זאת לאחר שהוגש כנגדו כתב אישום המייחס לו עבירות איומים, הטרדת עד והדחה בחקירה.

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה וכן לקיומה של עילת מעצר כאשר ברקע נשלח המשיב לקבלת תסקיר של שירות המבחן למבוגרים.

בדיון הקודם, ולאחר שתסקיר שירות המבחן הושלם, שמע בית המשפט את הערבים המוצעים לגביהם המליץ שירות המבחן כי בפיקוחם ישוחרר המשיב.

המלצת שירות המבחן כוללת גם תנאים של מעצר בית מלא בעיר תל-אביב וכן איזוק אלקטרוני המגובה בצו פיקוח מעצר.

התנגדות המדינה לחלופות המוצעות נשענת במיוחד על שאלת האמון במשיב לגביה סבורה המדינה כי אין דרך ממשית להתגבר עליה באמצעות חלופה.

לשיטת המדינה חוסר היכולת לתת אמון בסיסי במשיב עצמו הוא הבסיס המצדיק את המשך מעצרו מאחורי סורג ובריח והכל מחשש לשיבוש הליכי משפט והדחת עדים.

תיק החקירה הוגש לעיוני, ולאחר קריאת התיק עולות המסקנות הבאות:

כנגד המשיב ראיות מוצקות לכאורה לפיהן לאחר ששוחרר בתנאים המאפשרים ניידות, פנה המשיב לעדה בתיקו הראשוני, קילל ואיים עליה עם זיקה ברורה לעדותה נגדו בתיק אחר בגינו שוחרר בתנאים.

ב"כ המשיב טען בפני כי המדובר בפגישה אקראית בין השניים, מה שתומך לשיטת ההגנה בהנחה כי לא הייתה כוונה ולא היה תכנון מראש של המשיב לאיים או לשבש הליכי משפט בדרך של הדחת עד.

אלא, שעמדה זו של ההגנה אינה עולה בקנה אחד עם שהתרחש בין המשיב לאותה העדה גם ביום 11.5.15 עת לאחר עימות איתה בתחנת משטרה, פנה שוב המשיב לאותה העדה ולפי עדותה דרש ממנה לכאורה כי לא תחתום על העימות וכי תחזור בה מהודעתה (ראה עדותה של העדה מיום 11.5.15 בשעה 14:58).