מ"ת 21442-11-14 מדינת ישראל נ' סלאימה(עציר)

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים.

1. נגד המשיב (בן 33) הוגש כתב אישום המייחס לו ארבעה אישומים של סחר בסם מסוכן מסוג חשיש, החזקה שלא לצריכה עצמית וכן נהיגה פוחזת של רכב, הפרעה לשוטר, בריחה ממשמורת חוקית והחזקת רכוש חשוד כגנוב.

2. למשיב עבר פלילי רלוונטי – החזקה ושימוש בסמים לצריכה עצמית משנת 2011. גזר הדין ניתן ב 8/1/14 והוא כולל תנאי מאסר בן חודשיים, שהוא בר הפעלה (ת"פ 19514-11-12). עוד עולה מגזר הדין כי הוצא נגדו צו הבאה ואותר כשנעצר במסגרת תיק אחר.

3. בנוסף, למשיב שתי הרשעות ישנות יותר בעבירות של התפרצות וגניבה ועבירה אחת הנוגעת להחזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה.

   ראיות לכאורה

4. עסקאות הסמים בוצעו מול שני סוכנים משטרתיים. ב"כ המשיב מסכים לקיומן של ראיות לכאורה לאישומים 1-3.

5. לגבי אישום מס' 4 מסכים הסנגור כי קיימות ראיות לכאורה לעבירה נוספת של סחר בסמים אולם טוען להעדר ראיות ליתר העבירות הנוגעות לנהיגה פוחזת ברכב, עת ניסה להימלט מהטעם כי המשיב ברח מאנשים לבושי אזרחי שהתקיפו אותו ולא ידע שמדובר בשוטרים. בתיק מצויה הודעת השוטר (312) שמצהיר כי הזדהה כשוטר בערבית ובעברית יחד עם שוטר נוסף ובתגובה ניסה המשיב לברוח. עד כמה טענת המשיב אמינה כאשר באותה חקירה הוא נשבע בילדיו שאינו מזהה את השוטר הסמוי לו מכר סמים דקות ספורות קודם למעצרו ואח"כ חוזר בו ואומר: "טוב מכרתי לו" (ש' 58-61), תתברר בפני המותב שידון בתיק העיקרי.

6. אשר על כן אני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה לאישום מס' 4. מעיון בחומר הראיות, אני מוצאת כי בריחתו של המשיב, תוך כדי נהיגה פוחזת שסיכנה את השוטר ולאחר מכן בריחה רגלית, אינה יכולה להיות שנויה במחלוקת ומכל מקום קיימות ראיות לכאורה ולמכביר, הן בדוחות השוטרים והן בעדותו של המשיב עצמו (עמ' 5 ש' 122-125).

7. לענין אישום מס' 5 טוען הסנגור כי לא נתפסו בביתו של המשיב סמים והטלפון הנייד שנתפס אינו גנוב.