מ"ת 2035-12-14 מדינת ישראל נ' חרבי אבו עסב ואח'

רקע לבקשה

1.כתבי האישום אשר הוגשו כנגד המשיבים (כתב אישום אחד הוגש כנגד משיבים 1-4 וכתב אישום נפרד הוגש כנגד משיב 5), מפרטים כיצד במועד שאינו ידוע במדויק למבקשת בסמוך ליום 14.7.14 נפגש משיב 1 עם מר איברהים מחמוד (להלן: "המתלונן") בביתו של משיב 1 בענתא החדשה. במהלך הפגישה דרש משיב 1 מהמתלונן שישלם את חובו בסך 100,000 ₪ למר עיאד דאיס (אביו של משיב 4). המתלונן טען לפני משיב 1 כי הוא כבר שילם את החוב והוא אינו מתכוון לשלמו פעם נוספת. בתגובה, משיב 1 אמר למתלונן כי אם לא ישלם את החוב תוך פרק זמן קצר, "הוא יגיע אליו וייקח את רכבו".

2.ואכן, בחלוף יומיים, ביום 16.7.14 בסמוך לשעה 00:30 נסע המתלונן עם אשתו (להלן: "המתלוננת" או האשה") וארבעת ילדיהם בני 1.5, 6, 9 ו-13 ברכב מסוג ב.מ.וו. x- 6 (להלן: "הרכב" או "הג'יפ") מבית קרוביהם שבשכונת ראס אל-עמוד בירושלים לעבר ביתם אשר בענתא החדשה. כאשר הגיעו המתלוננים בסמוך לביתם, מול שער החניה, הגיעו משיבים 2-5 עם אדם נוסף בשם מוחמד עאהד עלקם (להלן: "עלקם"), כאשר כמה מהם רעולי פנים, אל הרכב והקיפוהו מכל צדדיו. משיב 2 אשר נשא בידו אקדח נעמד ליד דלת הנהג וכיוון את האקדח לכיוון מושבו של המתלונן והורה לו לצאת מן הרכב. לאחר מכן וכדי להטיל אימה על המתלונן ועל בני משפחתו, ירה מספר יריות באוויר. כל יושבי הרכב יצאו ממנו וארבעת המשיבים יחד עם עלקם נכנסו אליו ונסעו מן המקום. לכל המשיבים יוחסה עבירת שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977; למשיב 1 יוחסה גם עבירת סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק העונשין ולמשיב 2 גם עבירת נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין.

בד בבד עם הגשת כתבי האישום, הוגשה בקשה לעצור את כל המשיבים עד לתום הליכי המשפט נגדם.

3.ב"כ משיבים 1-3 טען כי אין ראיות לכאורה המבססות את האשמות המיוחסות למשיבים 1-3 בכתב האישום ומכאן שיש להורות על שחרורם. בתמצית ניתן לחלק את טענותיו למספר סוגים: הסוג הראשון כולל טענות לגבי מהימנותם של העדים שמסרו גרסאות המפלילות את משיבים 1-3 במשטרה. בסוג זה של הטענות נטען למשל, כי אין מקום לתת אמון בגרסת המתלונן מכיוון שהוא "טיפוס מפוקפק", "זייפן קרקעות", ו"מתורגל" למסור כלי רכב לשם פירעון חובותיו, כאשר מטרת הפללת משיב 1 על ידי המתלונן הייתה אך כדי להימלט מתשלום חובותיו כלפי אדם אחר. כך אין לתת משקל לעדותו של משיב 5 מכיוון שלאיש זה אויבים רבים, ובעבר ישב בבית הסוהר בגין עבירת מין חמורה. הסוג השני של הטענות, הן טענות אודות סתירות הקיימות בין הגרסאות השונות של העדים ותיאום הגרסאות ביניהם. והסוג השלישי של הטענות הן אודות חוסר ההיגיון שבאימוץ הגרסה המפלילה את המשיבים וקלישותן של הראיות המפלילות. בסוג זה של הטענות הוא הצביע, למשל, על סרט האירוע שצולם במצלמת האבטחה שבחצר בית המתלונן, ממנו עולה כי הייתה באירוע מעין אווירה נינוחה. או למשל, על חוסר ההיגיון שבגרסת המתלוננים שהמשיבים יזדהו לפניהם שעה שעשו מאמצים כה גדולים כדי להסתיר את זהותם ברעלות וכיו"ב. או למשל, השתתפות משיב 3 באירוע מקום בו אין מחלוקת כי שוחרר מספר ימים לפני האירוע מבית החולים לאחר פגיעה קשה בראשו. או למשל הטענה שמשיב 1 יסתבך בפלילים תמורת 100,000 ₪, שעה שסכום כזה נחשב בעיניו לנזיד עדשים.

4.ב"כ משיב 4 טען כי משיב 4 היה מוכה הלם והשהות במעצר קשה לו מאוד, לכן יש להתייחס להודעותיו במשטרה בזהירות. משיב 4 אכן קשר עצמו לאירוע, אך איש אינו מעיד לגביו שהוא השתתף באופן פעיל בשוד. זאת ועוד, האירוע היה לפני זמן רב ומשיב 4 הילך חופשי עד שנעצר רק לאחרונה, דבר המצביע על כך שלא נשקפת ממנו סכנה. לגבי הראיות טען, כי מתוך תיק החקירה, עולה כי משיב 4 הובל על ידי משיב 5. כן נטען כי משיב 4 הגיע לבית המתלונן לגבות את הכספים שהגיעו לאביו מהמתלונן, ולכן תמוה כיצד אביו משוחרר. דבר זה מצביע כי הלכה למעשה לא נשקפת, לא מן האב ולא מן הבן, כל סכנה. לכן נתבקש כי בית המשפט יורה על הכנת תסקיר מעצר אודות משיב 4 כדי לבדוק אפשרות של שחרורו לחלופת מעצר.

5.ב"כ משיב 5 הודה כי גם משיב 5 קשר עצמו לאירוע, אך טען כי לא ידע שברשותם של המשיבים האחרים היו כלי נשק וסכינים. משיב 5 הודה במיוחס לו ואף תאר את האירוע במדויק. מכאן ניתן להסיק על מהימנותו. משיב 5 שיתף פעולה בחקירתו, והוא זה אשר בעצם הפליל את חבריו. מכאן שיש ליתן בו אמון ולשחררו לחלופת מעצר לאחר קבלת תסקיר מעצר אודותיו.

הראיות לכאורה

6.בתיק החקירה קיימות ראיות לכאורה למכביר המסבכות וקושרות את כל המשיבים בעבירות המיוחסות להם. ותחילה לעניינו של משיב 1.

לפי הנטען, הסיפור כולו החל עת המתלונן התייצב בביתו של משיב 1 על פי דרישתו. בעניין זה קיימת הודעתו של המתלונן מיום 20.11.14 (שעה 13:54) בה תיאר כיצד נקרא לביתו של משיב 1 שדרש ממנו תשלום בסך של 100,000 ₪ בגין חובו של המתלונן כלפי מר דאיס, אביו של משיב 4. המתלונן סרב לשלם למשיב 1 את הכספים, ומשיב 1 אמר לו בתגובה כי "אם הוא לא רוצה לשלם – לא צריך". בהודעה מיום 25.11.14 (שעה 12:03) המתלונן חזר על גרסתו, לפיה משיב 1 ביקש ממנו לשלם את החוב, והוסיף כי משיב 1 אף אמר לו כי אם לא ישלם את החוב, "הוא ישלח את ילדיו שיורידו אותו מהג'יפ". תימוכין לגרסה זו של המתלונן, נמצאים בהודעתו של מר נאיף שוויקי מיום 25.11.14 (שעה 13:50), שנכח בשיחה שהתקיימה בביתו של משיב 1, ואשר שמע את משיב 1 מספר למתלונן כי בא אליו אביו של משיב 4 והתלונן לפניו כי המתלונן אינו משלם לו את חובו. המתלונן השיב למשיב 1 כי החוב נפרע, אך משיב 1 אמר לו בתשובה כי אם המתלונן לא יביא לו 100,000 ₪ תוך 48 שעות, ייקחו ממנו את הג'יפ.