מ"ת 20241-08-14 מדינת ישראל נ' גואטה(עציר)

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ייצור, הכנה והפקה – עבירה לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג-1973 ועבירת גניבה לפי סעיף 383 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים בהתבסס על ראיות לכאורה המקימות לטענתה עילת מעצר סטטוטורית, ומתקיימת חזקת המסוכנות שלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר בשל הכמות הגדולה של הסמים נשוא כתב האישום ובשל עברו הפלילי המכביד של המשיב, לרבות בעבירות סמים.

על פי עובדות כתב האישום שכר המשיב משק חקלאי באזור מושב שדות מיכה, וגידל בוואדי הסמוך למקרקעין ששכר 186 ק"ג (נטו) של קנבוס. בהתאם לכתב האישום גידל את שתילי הקנבוס בעציצים והעביר ביניהם צינור מים שפעל כטפטפות להשקיית השתילים. הצינור שבאמצעותו הועברו המים להשקיית השתילים בכל השטחים בהם גדלו שתילי הקנבוס, חובר לפני שעון המים "כך שניצול המים לא בא לידי ביטוי בקריאת השעון" (סעיף 3 לכתב האישום).

עיקר המחלוקת בין המבקשת לבין המשיב נעוצה בשאלה האם יש בידי המבקשת ראיות לכאורה לביסוס כתב האישום נגדו.

טוען המשיב כי אין בידי המבקשת ראיות לכאוריות להוכחת אשמתו וכי הגם שנעצר בסמוך לשדה בו גדלו צמחי הקנבוס "אין קשר בינו ובין כל הדברים" (עמ' 5 ש' 30) וכן כי השוטר ייחס "לו את כל השטח" עליו גדל הקנבוס (שם), הגם שאין הוא בעליו.

המשיב טוען כי היה על המבקשת לסמן את השטחים שבהם גדלו צמחי הקנבוס וכי בהעדר סימון כזה יש חסר מהותי בחומר הראיות והעלה תהיות כי כלל לא ברור מהם גבולות השטח של המשיב, מהו השטח של הבעלים ממנו שכר המשיב את חלקו בשטח, האם הוואדי כלול בשטחו של איזה מבין השטחים (של הבעלים או של המשיב), היכן נמצאו שטחי הסמים ומהו מיקומם של מתקן החבית וצינור ההשקייה המחובר אליו ביחס לשטח בו גדל הקנבוס.

עוד טען כי עצם מעצרו של המשיב היה בסמוך למתקן החבית והצינור הרי שמדובר במתקן הנמצא בסמוך לשטח גידולי השתילים הצעירים בלבד ואילו "והשטחים האחרים נמצאים מרחק רב", ומאחר שהמבקשת מבססת את הראיות על 'חזקת הבעלות' הרי כדי לבסס את הטענה היה על המבקשת להראות כי השטח שבו נתפס המשיב "נושק לאחד מהשטחים האלה ומסבך אותו באופן שאין מסקנה אחרת אלא שהוא הבעלים של הסמים" (עמ' 7 ש' 27- 29). לטענת ב"כ המשיב המצאות המשיב במקום היא אך "הגיונית וטבעית, זה השטח שלו, הוא מסר גרסה ואומר באתי למקום לבדוק את השטח כמו שעושה כל יום" (עמ' 7 ש' 30, 31), ומשכך אך הגיוני, לטעמו, שימצא במקום. עוד טען כי נמצא ליד הצינור מאחר שהיה צמא וכשראה את הצינור, הלך בעקבותיו לברז.

במסגרת טיעוניו ניסה המשיב לספק הסבר לתמיהה כיצד ראה את הצינור שכלל אינו גלוי בשטח, בדברים סתמיים - כי הוא פשוט ראה את הצינור והלך בעקבותיו. אין הסבר להתנהגותו התמוהה עובר למעצרו, קרי, הירידה לשטח, המבטים התכופים והחשדנים לצדדים, כי לאחר הליכה של מספר מטרים סב על עקבותיו בריצה וב"כ המשיב פשוט הסביר כי "למה הוא נכנס למטה ולמה התחרט וחזר ועשה זאת בריצה? מה אנו יודעים" (עמ' 8 ש' 12, 13). המשיב גם טוען כי אין מאומה בכך שבחר בשלב מסוים בזכות השתיקה כשנשאל על ידי השוטרים לגבי התנהלותו התמוהה מאחר שהחליט להפסיק להשיב לשאלות החוקרים כי מסר כבר את גרסתו בשתי הודעות, והחליט לנצל את זכותו לשתוק בהמשך.

הטענה המרכזית של המשיב, אם כן, כי אין למבקשת ראיות לכאורה הקושרות את המשיב לגידול צמחי הקנבוס, ולמצער לא בהתייחס לצמחים שגדלו בכל השטחים.

על רקע טענות ב"כ המשיב אדרש לחומר הראיות, כדי לבחון אם בידי המבקשת ראיות לכאורה שיש בהן פוטנציאל להרשעת המשיב.

עברתי על כל חומר החקירה שהושאר לעיוני, עיינתי בהודעות המשיב, בהודעות השוטרים ובדוחות הפעולה שלהם, כן התבוננתי בדיסקים המגבים למעשה את הודעות השוטרים, מתיישבים עם תיאוריהם, וממחישים את המקום שבו ארע האירוע ואת הדברים שבאו מפי השוטרים, וראיתי לקבל את טיעוני המבקשת בדיון שנערך לפני ומצאתי כי בידיה ראיות לכאורה שיש בהן פוטנציאל סביר להרשעת המשיב.

מחומר החקירה עולה כי המשיב שכר מהבעלים, שלמה אטיאס, שטח חקלאי של כ-500 מ"ר לצורך גידולי חיטה ותלתן.