אלנבארי נ' מדינת ישראל

לפניי בקשתו של המבקש לעיין שנית בהחלטות שניתנו בעניין תנאי שחרורו, ולאפשר לו לחזור להתגורר בביתו.

ביום 1.11.15 הוגשו נגד המבקש בקשה למעצר עד תום ההליכים, וכתב אישום בו יוחסו לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, קשירת קשר לפשע, וחבלה במזיד ברכב, ביחד עם שלושה אחרים. יצוין, כי בהמשך אוחד כתב האישום עם כתבי האישום שהוגשו עוד קודם לכן נגד האחרים (המבקש הוא הנאשם 4 בכתב האישום המאוחד).

מכתב האישום עולה, כי בין המבקש ומשפחתו לבין קרובי משפחתו סולטאן, עדנאן, שפיק ואחמד נבארי, קיים סכסוך שעיקרו בעלות בקרקעות; נטען כי על רקע הסכסוך, קשרו המבקש, הנאשמים הנוספים ואחרים, קשר לפגוע במתלוננים ולגרום להם לחבלה חמורה, ולשם כך הצטיידו בשישה רכבים, מוטות ברזל וסכינים.

על פי הנטען, ביום 6.8.15 בסמוך לשעה 19:30, ארבו המבקש והאחרים למתלוננים, בעוד אלו נסעו ברכב בשטח הסמוך לכביש 25; המבקש והאחרים חסמו באמצעות הרכבים את רכב המתלוננים ואילצו אותו לעצור, יצאו מהרכבים, תקפו את המתלוננים באמצעות ידיהם ובאמצעות הסכינים ומוטות הברזל וניפצו את שמשות רכבם.

במסגרת זו נטען בין היתר, כי המבקש דקר את שפיק מספר דקירות בידו השמאלית ובאיזור הבטן מצד ימין; הנאשם 1 משך את סולטאן מהרכב, והכה אותו באמצעות צינור ברזל שפגע בידו, וכשניסה לברוח דקר אותו הנאשם 3 בגבו ולאחר מכן בחזהו; הנאשם 1, הכה את אחמד באמצעות צינור ברזל בכתפו לאחר שמשך אותו מהרכב, והטיחו ברכב נוסע; הנאשם 3 דקר את עדנאן פעמיים בחזהו, בעודו יושב ברכב המתלוננים; והנאשמים 1 ו-2 הכו את עדנאן באמצעות צינורות ברזל, תוך שאחד האחרים הורה לאחד הנאשמים לחתוך אותו ולגמור לו את הראש.

בשלב מסוים, חדלו המבקש והאחרים ממעשיהם ונסעו מהמקום, כשהם מותירים את המתלוננים פצועים וחבולים: סולטאן איבד את הכרתו ונגרמו לו פצעי דקירה בחזה ושבר באמה; לעדנאן נגרמו דקירות בחזה ימין, שהצריכו ניתוח; אחמד איבד את הכרתו ונגרמו לו חבלות בחלק גוף עליון, פצעי דקירה, ושבר בעצם הבריח; ולשפיק נגרמו פצע דקירה בבטן תחתונה, חתך של 8 ס"מ, ופצע דקירה באמה.

ביום 29.11.15 שוחרר המבקש למעצר בית מלא באזור חדרה, ועם הזמן הוקלו התנאים המגבילים, תוך שהתאפשר לו לצאת לעבודה, אך תוך שמירה על הרחקה גאוגרפית מביתו, הסמוך למקום מגורי המתלוננים. ביום 25.5.17, בסיום ישיבת הוכחות בתיק העיקרי, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תנאי מעצר הבית שהוטלו על כל הנאשמים יבוטלו, אך ייאסר עליהם ליצור קשר עם המתלוננים, או להמצא במרחק הפחות מ-5 ק"מ ממקום מגורי המתלוננים, ובית המשפט אישר את ההסכמה.

ב"כ המבקש עותר לבטל את הגבלת המרחק ממקום מגורי המתלוננים, באופן בו יותר למבקש לשוב להתגורר בביתו (המצוי לטענתו במרחק של כחצי קילומטר עד קילומטר ממקום מגורי המתלוננים).

הסנגור הפנה לכך שביום 13.7.17 הוקלו בהסכמת המדינה תנאי השחרור שהוטלו על הנאשם 2, כך שהותר לו לשוב לביתו, ונקבע כי לא יתקרב למרחק של 1 ק"מ מבתי המתלוננים או ייצור עמם קשר; וטען, כי כיום אין שוני מהותי בין הנאשם 4 לבין המבקש, מאחר שביום 25.5.17 העיד אחד העדים העיקריים בתיק העיקרי (סולטאן), חזר בו מטענתו שהמבקש דקר את שפיק, וקשר אותו רק לתקיפתו של שפיק, כך שחל כרסום ממשי בחומר הראיות כנגד המבקש, ומצבו היום דומה לשל הנאשם 2 ומצדיק השוואה בתנאיהם.

עוד הפנה הסנגור לכך שבהסכמת המשיבה, המבקש הגיע לביתו בשתי הזדמנויות (בחג ובאירוע משפחתי), והוכיח כי הוא אינו מסוכן למתלוננים.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה, הן לאור המסוכנות העולה מכתב האישום, והן לאור העובדה שטרם הושגה סולחה בין הצדדים; ולטענתה, אין מקום להשוות בין חלקו של המבקש באירועים לבין חלקו של הנאשם 2, אשר חלקו המינורי הוא שהביא להסכמתה להקלה בתנאים לגביו; ואין מקום ללמוד מהסכמתה להגעתו של המבקש לביתו באירועים נקודתיים, על כך שמסוכנותו פחתה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בתיק המעצר ובתיק העיקרי, לא מצאתי מקום להעתר לבקשה, ולא מצאתי כי חל שינוי נסיבות המצדיק את שינוי ההחלטה שניתנה ביום 25.5.17.