מ"ת 18147-10-14 מדינת ישראל נ' נזרקביץ(עציר) ואח'

רקע:

1.         עניינו בבקשת המדינה לעצור את המשיב מס' 2 עד תם ההליכים נגדו.

כתב האישום מייחס לשלושת המשיבים עבירות של תקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים.

בנוסף המשיב 2 מואשם בעבירה של פציעה כשהעבריין מזויין.

2.         הבקשה למעצר עד תם ההליכים הוגשה נגד שלושת המשיבים; אך ככל שהיא מתייחסת למשיבים 1 ו- 3, הודיעו הצדדים על הסדר לפיו שוחררו למעצר בית מלא, כל אחד לבית הוריו, בפיקוח ובתנאים כפי שפורטו בפרוטוקול הדיון מיום 14/10/14.

3.         הסנגור טוען כי אין בחומר החקירה ראיות לכאורה בעוצמה הנחוצה להוכחת האשמות המיוחסות למשיב 2; ומכל מקום, לחלופין, לא היה מקום לאפליה בין המשיב 2 ליתר המשיבים, וכפי שהוסכם שם, גם כאן היה מקום לשחררו למעצר בית מלא בתנאים מגבילים ואף באיזוק אלקטרוני (שלא הוטל על יתר המשיבים).

האישום:

4.         בתאריך 5/10/14 עת בילה המתלונן - סאמי שמו, עם אחרים יהודים וערבים, במסיבת פרידה בפאב "הירח" שבנצרת עילית, הגיעו לפאב שלושת המשיבים. משראה המשיב 2 כי המתלונן מבלה בצוותא עם יהודים וערבים, הדבר לא מצא חן בעיניו, ואז קרא למישהי בשם עדי, שבילתה במסיבת הפרידה, ושאל אותה מדוע היא ובנות יהודיות נוספות מבלות עם ערבים ונזף בה, כי "זו בושה וחרפה וצריך לשרוף את הערבים".

            בשלב מאוחר יותר ניצל המשיב 2 את העובדה שהמתלונן נכנס לשירותים שנמצאים מחוץ לפאב, הגיע אחריו, דפק בדלת השירותים ומשיצא המתלונן, המשיב 2 תקף אותו באופן שדחף אותו בשתי ידיו בחזהו פעמיים. משניסה המתלונן להדוף אותו ולצאת מהמקום, סטר לו המשיב בחוזקה על פניו. בהמשך ולשמע הצעקות, הגיעו המשיבים 1 ו – 3 לשירותים ומשהסתובב המתלונן לעברם, נטל המשיב 2 חפץ קשה בידו, אשר טיבו אינו ידוע למדינה, ובאמצעותו פצע את המתלונן בחלק האחורי של ראשו.

            בהמשך גם המשיבים 1 ו – 3 תקפו את המתלונן באופן שהיכו בו באגרופים ובעטו בו, תוך שהמתלונן מנסה להגן על עצמו ומנופף בחגורת מכנסיו על מנת להרחיקם.

קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה:

5.         בשלב זה של ההליך המשפטי, יש לבחון באם קיים, על בסיס חומר הראיות הגולמי, המונח בפניי, פונציאל הוכחתי אשר יש בו סיכויי סביר להביא להרשעת המשיב 2. רק במידה וקיימים ליקויים בסיסיים, או קשיים אינהרנטיים, בחומר החקירה, באופן שאין בו, גם לאחר סיום ההליך הפלילי, כדי להקים תשתית ראייתית עם סיכוי סביר להרשעה, רק אז תתבקש המסקנה כי אין בפניי ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

            ועוד, בשלב בחינת קיומן של ראיות לכאורה, אין די  בהצבעה על סתירות בדברי העדים, אלא יש להראות כי הסתירות גלויות ויש בהן כדי לקעקע את הגרסה באופן שלא ניתן לתת בה אימון כלל ועיקר.

            עם זאת, עוצמתן של ראיות לכאורה, עשויה להשפיע על אימוץ חלופת מעצר. ככל שעוצמת הראיות לכאורה חלשה יותר, תגבר הנטייה לשחרר לחלופת מעצר, ולהיפך.