מ"ת 16292-01-15 מדינת ישראל נ' ס'(עציר)

לפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בן זוג.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 2.1.15 בהיותם בביתם תקף המשיב את אשתו על רקע ויכוח ביניהם. לפי העובדות, הוא הכה אותה בגבה, בפניה, אחז בצווארה וחנק אותה בנוכחות ילדיהם הקטינים.

כתוצאה ממעשיו, נגרמו למתלוננת חבלות, המטומה והיא סבלה מכאבים, טשטוש בראיה וסחרחורות.

המאשימה ביקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. במהלך הדיון, הפנתה ב"כ התביעה למארג הראיות בתיק לרבות תלונת המתלוננת, התעודה הרפואית, התרשמות החוקר מחששה של המתלוננת מהמשיב ותיק הרווחה. ב"כ התביעה הדגישה את מסוכנותו הרבה של המשיב העולה מנסיבות המקרה ומעברו הפלילי.

על אף שכתב האישום הוגש באותו יום והתיק טרם צולם, חלק ב"כ המשיב על דיות הראיות, טען שאין די ראיות לכאורה וזאת בהתאם להלכת זאדה, הפנה למחדלי חקירה לרבות הימנעות מביצוע עימות בין המשיב למתלוננת והעדר חקירת הילדים, שלפי עובדות כתב האישום, היו עדים לאירוע נושא תיק זה.

עיינתי ובחנתי את חומר הראיות. בהודעתה הראשונה של המתלוננת שנמסרה בבית חולים בלינסון סירבה האחרונה להתלונן נגד המשיב. ואולם, בהודעתה מיום 3.1.15 שנגבתה ממנה בתחנת המשטרה, מסרה המתלוננת כי בעלה דחף אותה, תפס בצווארה וכתוצאה מכך היא חשה כאבים.

דו"ח הפעולה מיום 2.1.15, הקלטת השיחה מביטחון בית החולים בלינסון למשטרת ישראל, התמונות המתעדות סימני חבלה בצווארה ועל פניה של המתלוננת, מוסיפים נדבך על נדבך, מלמדים לכאורה על קיומו של אירוע אלים ומתארים תמונה של מתלוננת שהוכתה על ידי המשיב וכתוצאה מכך נחבלה באופן שסימני החבלה על גופה בולטים וניכרים לעיני כל.

שילובן של ראיות אלו במסמכים הרפואיים מבית החולים בלינסון, המתעדים את סימני חבלה בצוואר ובפלג גופה העליון והמתארים מכאובים, רגישות וכאב, מדברים בעד עצמם.