מ"ת 14678-09-14 מדינת ישראל נ' בגימוב(עציר)

1.בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, על רקע כתב האישום המייחס לו לכאורה ביצוע עבירות של סחיטה באיומים, בין השנים 2012-2014.

רקע כללי

2.במועדים הרלוונטיים לכתב האישום ריצה המשיב עונש מאסר בכלא.  מ.ז (להלן: "המתלונן") ריצה אף הוא עונש מאסר, מתאריך 13.8.2010 ועד 1.1.13. במהלך מאסרו יצא מפעם לפעם לחופשות.

3.         סמוך לפני תאריך 11.3.12, התבקש המתלונן על ידי אסירים אחרים (להלן: "האחרים"), כי בשובו מהחופשה, יכניס זוג נעליים בתוכן מסולקים סמים מסוכנים. בשובו של המתלונן מהחופשה נטלו הסוהרים את הנעליים לבדוק, כי לא מוחבאים בתוכן חומרים אסורים והנעליים נותרו בחזקת הסוהרים למשמורת. בהמשך, דרשו האחרים מהמתלונן שיעביר לידיהם את הנעליים. לאחר שהשיב, כי אין באפשרותו לעשות כן, דרשו האחרים פיצוי כספי בסך של 10,000 ₪. בעקבות פחדו של המתלונן שילם במספר תשלומים, לאחרים, פיצוי כספי כנ"ל. בהמשך לכך, יצא המתלונן לחופשה נוספת, במהלכה יצר עמו אחד מהאחרים, קשר טלפוני, ודרש ממנו להכניס לבית הסוהר בשובו, סמים מסוכנים. המתלונן, קיבל מאנשים שזהותם אינה ידועה למאשימה סם מסוכן (מסוג חשיש במשקל של 4 גרם), ובתאריך 4.5.12, שב המתלונן מחופשה, כשהוא נושא בבטנו את הסמים. הסוהרים תפסו את הסמים בעקבות פעילות יזומה של סוהרי שב"ס. בשל כך, זעמו האחרים על המתלונן, ואיימו עליו ודרשו פיצוי כספי בסך 3,000 ש"ח. המתלונן שילם להם פיצוי כנ"ל.

כתב האישום בתמצית

4.         נטען, כי בתאריך 4.6.12 הועבר המתלונן לבית הסוהר "אלה". באותה עת ריצה המשיב עונש מאסר בבית סוהר זה. המשיב פנה למתלונן ואמר לו שהוא ידע על הסתבכותו עם האחרים, והמתלונן סיפר למשיב אודות האירועים. בהמשך, יצר אחד האחרים קשר עם המתלונן ודרש כסף נוסף בסך 10,000 ש"ח בגין תפיסת הסמים. המתלונן השיב, כי אין לו כסף, ובהמשך המתלונן סיפר למשיב אודות הדרישה הכספית, האחרון הנחה אותו להשיב לאחרים, כי המשיב מעורב כעת "בעניין". המתלונן עשה כן, והאחרים חדלו מלהטרידו.

5.         בהמשך לכך, פנה המשיב למתלונן ואמר לו, כי הוא שמע שבעבר נעלם לו סכום כסף גדול, והציע למתלונן עזרה במינוי עו"ד, בתמורה לכך שיקבל המשיב חצי מהכספים אותם יצליח העו"ד להשיג. המתלונן סירב להצעה, אולם המשיב הודיע לו, כי אין באפשרותו לסרב, וכי הוא חייב לשלם לו סכום בסך של 40,000 ₪, מחצית מסכום זה ישולם עד למועד שחרורו של המתלונן, ואת היתרה לאחר מכן. המתלונן השיב, כי אין לו כסף. המשיב איים עליו,כי יגרום לאמו למכור את ביתה. המתלונן, בשל חששו מפני המשיב, שילם לו תשלום מידי בסך 5,000 ₪, וסיכמו, כי ישולם בהמשך 15,000 ש"ח, ולאחר שחרורו ישלם 20,000 ש"ח נוספים.

6.בהמשך למתואר בסעיף 5 לעיל, בשני מועדים שונים, הפקידה אמו של המתלונן (4,000 ₪ +1000 ₪), בחשבון בבנק הדואר ע"ש אשתו של המשיב. עוד בהמשך, ולאחר שאדם מטעמו של המשיב שוחח עם אמו של המתלונן, והודיע לה, כי במידה ולא תפרע את חוב המתלונן "יהיו לה ולבנה המתלונן בעיות", ואיים עליה, כי ירצחו את המתלונן ויפגעו בה וביתר בני המשפחה. על כן הפקידה, לבקשתו, סכומי כסף שונים לחשבון, ובסך הכל  22,000 ש"ח, (7,000 ש"ח ב-2.10.12 , 13,000 ש"ח ב-7.10.12, 2,000 ש"ח ב-16.10.12).

7. עוד נטען, כי לאחר שסיים המתלונן לרצות את תקופת מאסרו, הזכיר לו המשיב, כי עליו לשלם 20,000 ש"ח נוספים עד לתאריך 15.2.13. בהמשך, בתחילת חודש אפריל 2013, התקשר אדם שזהותו אינה ידועה למאשימה אל המתלונן, וביקש ממנו לרדת לרחוב להיפגש עמו. אותו אדם מסר למתלונן פתק בו רשומים פרטי בני משפחתו ומקום מגוריהם, והודיע לו, כי הוא חייב למשיב 35,000 ש"ח וחייב לשלם תוך שלושה ימים.