מ"ת 11990-02-15 מדינת ישראל נ' מסארווה (עציר) ואח'

1.החלטה זו דנה בשאלת קיומן של ראיות לכאורה בהתייחס למשיבים 6, 8, 11, 15 ו-18 [המשיבים], באישומים 9 ,10, 20, 23, ו-32 בלבד. משיב 8 מואשם גם באישומים 25, 26, 27, ו-35, אך הסכים לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו באותם אישומים.

רקע

2.נגד המשיבים ו-14 נאשמים נוספים הוגש כתב אישום ביחד עם בקשה למעצר עד תום ההליכים. כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות שונות הקשורות בנשק. כעת מונח לפני כתב אישום מתוקן בשנית.

נאשמים 9, 10, 14 ו-19 הודו במיוחס להם והורשעו.

נאשמים 2, 3, 16 ו-17 הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה בעניינם.

נאשמים 1, 4 , 5, 7, 12 ו-13 [האחרים] לא היו ערוכים לטיעון בנושא הראיות במועד שנקבע, ולכן הדיון בעניינם נדחה.

לפיכך, כל שיאמר לגבי אישומים, הנוגעים לאחרים, שטרם נדון עניינם, נאמר רק לצורך תיאור חלקם של המשיבים, על יסוד כתב האישום, ואין בכך משום הכרעה לגבי האחרים בשלב זה.

החלק הכללי של כתב האישום

3.לא ניתן להכריע בעניינם של המשיבים מבלי להתייחס לחלק מהאמור בחלק הכללי של כתב האישום. ההתייחסות לאותם דברים היא על פי הראיות שהוצגו ושנוגעות למשיבים. כל האמור על אודות נאשם 1, שהוא אחד משתי הדמויות המרכזיות בכתב האישום, נאמר בכפוף להערה שציינתי לעיל, מאחר שטרם התקיים דיון בעניינו. הדמות העיקרית השניה, נאשם 2, הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, ולכן בעניינו, ניתן להניח שהאמור בכתב האישום מגובה בראיות לשלב הזה.

4.במועדים הרלוונטיים לכתב האישום היה נאשם 2 אסיר בכלא. במהלך מאסרו ביצע עבירות נשק ביחד עם נאשם 1. לשם כך נהג לשוחח עם נאשם 1 בטלפון, הנחה אותו כיצד לפעול וקיבל ממנו דיווחים על אודות ביצוען של העבירות.

5.בין החודשים מרס - ספטמבר 2014 האזינה משטרת ישראל לשיחות הטלפון של נאשם 1, בהן שוחח עם המשיבים, עם יתר הנאשמים ועם אחרים. במהלך ההאזנה נקלטו שיחות בהן שוחחו הנאשמים על עבירות בנשק, כפי שפורט בכתב האישום. במהלך שיחות הנאשמים על אודות נשק, הם נקטו שמות קוד, ובפרט: "רכב" או "מכונית" לציון נשק; "מטען" או "מגירה" לציון מחסנית; "דלק" או "בנזין" לציון תחמושת. פיענוח שמות הקוד נעשה הן על ידי קשירת השיחות לאירועים בהם נתפס נשק ממש, הן על ידי חלק מהנאשמים אשר פירטו בחקירתם במשטרה על אודות שמות הקוד, הן על ידי מילים מפורשות בנוגע לנשק, שנפלטו מעת לעת, כנראה בטעות.