מ"ת 1137-01-15 מדינת ישראל נ' ששון(עציר)

נגד המשיב, אשר שירת כשוטר במשטרת ישראל בין התאריכים 24.3.2003- 12.12.2012, הוגש כתב אישום הכולל שלושה- עשר אישומים, ובו מואשם המשיב במספר עבירות של התחזות כעובד ציבור, כליאת שווא, סחיטה באיומים, עיכוב דרכון, מספר עבירות של זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, מספר עבירות של קבלת דבר במרמה, חלקן בנסיבות מחמירות, מספר עבירות של ניסיון לקבל דבר במרמה, הכשלת שוטר, מספר עבירות גניבה, גניבה ממעביד, מספר עבירות התפרצות, פירוק רכב, מרמה והפרת אמונים ושיבוש מהלכי משפט.

לפני בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים.

באת- כח המשיב חלקה על קיומן של ראיות לכאורה לגבי חלק מן האישומים, והוסיפה וטענה, כי אף אם קיימת תשתית ראייתית לכאורית, הרי שהמעשים המיוחסים למשיב כפי שמתואר בכתב האישום נבעו ממצוקה אישית שאינה מקימה מסוכנות, וכי אף אם קיימת מסוכנות, ניתן להפיגה באמצעות חלופת מעצר.

הדיון בבקשה התקיים ביום 26.1.15 ומראש הוקצב לו פרק זמן של 30 דקות. בפועל הדיון התארך מעבר לפרק הזמן שהוקצב, ומשעה שבאת- כח המשיב הודיעה לי כי פרק הזמן שעמד לרשותה לא הספיק על מנת להשמיע את כל טיעוניה, אפשרתי לה להשלים הטיעון בכתב, וכן אפשרתי לבא- כח המבקשת להגיב בכתב להשלמת הטיעון.

באות- כח המשיב לא הגישו השלמת טיעון כתוב עד למועד שנקבע ואף לא הגישו בקשת דחייה או הודעה כי הן מוותרות על זכותן להשלים את טיעוניהן. על סמך האמור, ומתוך הנחה כי אי הגשת כתבי טענות במועד שנקבע, פירושה ויתור על הזכות להגישם, כתבתי החלטה, אשר כתיבתה כמעט והושלמה.

ביום 3.2.15, הגישו ב"כ המשיב את השלמת הטיעון ויחד עמה בקשה להארכת מועד להגשתה.

קשה לומר כי הטעמים שעמדו בבסיס הבקשה להארכת המועד מניחים את הדעת. עם זאת סברתי, כי לא ראוי לפקוד לחובתו של המשיב את התנהלות באות כוחו, קיבלתי את השלמת הטיעון הכתוב, אפשרתי לבא- כח המבקשת להשיב לטענות, ולשם כך, וכן לצורך בחינה מחודשת של ההחלטה לאור השלמות הטיעון, דחיתי את מועד השמעת ההחלטה.

ראיות לכאורה