מ"ת 1030-08-14 מדינת ישראל נ' ניירוך(עציר)

לפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בתיק העיקרי.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של קשר לפשע ועבירה בנשק -עסקה בנשק.

כמפורט בכתב האישום, הנאשם הינו גיסו של מוחמד חמד (להלן - חמד). בשאר עביידי הינו חברו של חמד (להלן – עביידי). בתאריך שאינו ידוע במדויק למאשימה, במהלך חודש מרץ-אפריל 2014, פנה חמד אל הנאשם וסיפר לו כי ברצונו לרכוש נשק. הנאשם מסר לחמד מספר טלפון של אדם המכונה "אבו סאלחה" ו-"אבו עזיזה"(להלן - מוכר הנשק ) שממנו ניתן יהיה לרכוש נשק. כעבור כמה ימים, פנה הנאשם לחמד ועביידי, ומסר להם כי ישנה אפשרות לרכוש נשק מסוג "קרלו" ממוכר הנשק. חמד ועביידי אמרו לנאשם כי ברצונם לרכוש את הנשק. בעקבות זאת, נסעו חמד ועביידי ביחד עם הנאשם, ברכבו של הנאשם, למחנה הפליטים בשועפט (להלן - המקום), שם פגשו את מוכר הנשק. מוכר הנשק הראה לחמד, עביידי ולנאשם תת מקלע אוטומטי מסוג "קרל גוסטב" (להלן - הנשק), מחסנית וכן 45 קליעים (להלן - התחמושת לנשק ). סמוך לאחר מכן, נסע הנאשם מן המקום. חמד ועביידי רכשו את הנשק, וכן את התחמושת לנשק, בסכום של כ-8,450 ₪, והשתמשו בנשק במספר הזדמנויות, לרבות לצורך פיגוע ירי ביהודי בשכונת רמת שלמה בירושלים.

על בסיס האמור נטען בכתב האישום, כי במעשי המשיב המתוארים לעיל, קשר המשיב קשר עם אחרים לעשות פשע, וכן סחר בנשק או עשה עסקה אחרת שיש עמה מסירת החזקה בנשק לזולתו, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, בלא רשות על פי דין לעשות פעולה כאמור.

לטענת המבקשת, בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, לרבות הפללות של שני רוכשי הנשק בעסקה. כן נטען, כי לחובת המשיב שתי הרשעות קודמות, בעבירות התפרעות והפרעה לשוטר (2011) וסמים (2009); ובגין הרשעתו האחרונה אף ריצה עונש מאסר בפועל.

בהתייחס למכלול האמור, טוענת ב"כ המבקשת כי מעשיו של המשיב מעידים על המסוכנות הנשקפת ממנו לביטחון הציבור, ולפיכך קמה נגדו עילת מעצר מכוח סעיפים 21(א)(1)(ב), 21(א)(1)(ג)(2) ו-21(א)(1)(ג)(4), בצירוף סעיף 35(ב)(1) (עבירת ביטחון) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996; וכן, כי עבירות המיוחסות למשיב, נסיבותיהן החמורות ועברו הפלילי של המשיב מבססים את המסקנה כי אין תחליף ראוי למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

לטענת ב"כ המשיב, אכן קיימות ראיות לכאורה למעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום, אלא שלסברתו, חלקו של המשיב ברכישת הנשק היה מזערי: המשיב לא שילם עבור הנשק, לא החזיק בנשק ולא עשה שום פעולה עם הנשק, ולטענתו, אף אין להגדיר את מעשיו כתיווך. ואין ראיות אלא לכל היותר שהוא לקח אותם ונסע איתם, ואין בכך כדי לייחס למשיב עבירה של עסקה בנשק, כיוון שבפועל הוא לא עשה את העסקה הזאת ולא היה צד לה. לאור האמור, מבקש ב"כ המשיב רק שבית המשפט יזמין תסקיר מעצר עובר לקבלת כל החלטה בבקשת המדינה.

דין הבקשה להתקבל.