מ.י. תביעות ת"א שלוחת איילון נ' עטאונה

גזר דין

הנאשם הודה והורשע על פי הודייתו בעבירות של נסיון פריצת רכב וגניבה, פירוק חלקים מרכב והחזקת כלי פריצה לרכב.

על פי כתב האישום, ביום 31/1/06 בחניית בית בחולון, ניסה הנאשם להתפרץ לרכב במטרה לגנוב אותו בכך שניסה לפתוח את דלת הרכב.

נוכח האמור, הנאשם פירק מהרכב באמצעות מברג מגני צד.

הנאשם בן 34, נשוי ואב לשני ילדים וכאמור הודה בהזדמנות מוקדמת והורשע ונתבקש תסקיר שירות מבחן.

בהתאם לתסקיר שירות המבחן, מצא השירות כי העבירה הנידונה חריגה במהלך חייו הנוכחי של הנאשם, הוא הביע חרטה כנה, ואף הביע הבנה ואמפטיה כלפי הנפגע.

הנאשם שיתף פעולה עם השירות והשירות התרשם כי המדובר באדם בעל יכולות תפקודיות טובות המנהל אורח חיים נורמטיבי.

הנאשם עוסק בהובלת רכבים מנמל אשדוד, ובמסגרת זו קיים לו אישור כניסה לנמל, אשר על פי טענתו יבוטל היה ויורשע בדין. נוכח האמור, בא שירות המבחן בהמלצה שלא להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו עונש של"צ.

לנאשם שתי הרשעות קודמות. האחת – מבית המשפט לנוער מלפני 16 שנים שעניינו גניבה מרכב. והשניה – מבית המשפט השלום בת"א לפני 13 שנים שעניינו בעבירות שב"ח.

עתירת המאשימה הינה למאסר על דרך של עבודות שירות ואילו הסנגור עתר לאימוץ המלצות שירות המבחן.

כבר עתה אומר, כי אין בדעתי לאמץ את המלצות שירות המבחן. העבירות רכוש ברכב הינן מכת מדינה אשר יש להלחם בהם בכל האמצעים ואין מקום עקב מהות העבירה להסתפק באי הרשעה. המדובר, בהתאם למבחני הילכת כתב בעבירה חמורה, אשר איננה מצדיקה העתרות לאי הרשעה.

גם אם בפן תעסוקתי לא מצאתי כי תהא להרשעה משמעות של ממש על פרנסתו של הנאשם שחורגת מהפרופורציה של העבירה. כפי שנאמר הנאשם מפעיל את עסקו באמצעות קבלן משנה, ועל כן לא קיימת לו פגיעה תעסוקתית.

מעבר לנדרש אוסיף, כי גם אם היתה פגיעה תעסוקתית, הרי שאין המדובר בעבירת קלת ערך כלל ועיקר ועל כן, אין בפגיעה זו לכשלעצמה כדי להביא לתוצאה של אי הרשעה.

מאידך גיסא, יש לזכור כי הנאשם הודה והורשע בהזדמנות ראשונה.

עברו הפלילי ישן, וחלקו בלתי רלוונטי לחלוטין, והחלק הרלוונטי הינו מלפני 16 שנה, מבית המשפט לנוער ואינני סבור כי יש לפקוד אותו כעת על חטאיו דאז.

הנאשם הודה וקיבל אחריות על מעשיו, הביע חרטה כנה ונוכח ממצאי שירות המבחן אודות חרפתו ואף שהמדובר בעבירה חמורה, אשר עשויה להצדיק במקרים מסויימים עונש על דרך של כליאה, הרי שסבורני כי במקרה זה אין מקום להעתר לעתירת המאשימה ולהורות על מאסרו של הנאשם אף לא על דרך של עבודות שירות.

סבורני כי במקרה זה האיזון הנכון מחייב ענישה צופה פני עתיד בצירוף עונש כלכלי אשר יש לקוות כי יהוו גורם מרתיע ומחסום בפני הנאשם שלא לשוב על מעשיו בעתיד.

נוכח כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.מאסר על תנאי לתקופה של 9 חודשים, והתנאי הוא כי במשך 3 שנים מהיום, הנאשם לא יעבור כל עבירה כנגד הרכוש, למעט עבירת החזקת רכוש החשוד כגנוב ו/או עבירה כנגד רכבים.

2.קנס בסך של 3,000 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 3 תשלומים חודשיים שוים ורצופים, אשר תחילתם מיום 1/8/10 ומידי 1 לכל חודש.