מ.י. תביעות ת"א שלוחת איילון נ' דריגנט

החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר, לפיה מתבקש ביהמ"ש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו וזאת בשל העובדה כי המשיב הפר את תנאי שחרורו בכך שבתאריך 3.2.2010 בשעה 23:55 שהה שלא בכתובת מעצר הבית.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות ולצידו בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים.

בתאריך ה- 10.6.2009 שוחרר המשיב על ידי בית המשפט בתנאים ובהם מעצר בית מלא בבית הוריו ובפיקוח.

ביום 4.8.2009, הוקלו תנאיו של המשיב, כשהותר לו לצאת לעבודה, ובתאריך 22.11.2009 הוגשה בקשה מטעם ב"כ המשיב לביטול תנאי מעצר הבית כולם.

המבקשת בתגובה לבקשה מסרה כי היא מתנגדת לביטול כל התנאים ותסכים להרחבת שעות השחרור עד לשעה 21.30, והדיון בענין נקבע להיום בפני.

מסתבר כי בתאריך 3.2.2010, כאמור לעיל, לא שהה המשיב בכתובת מעצר הבית.

לדברי ב"כ המשיב, המשיב מודה בהפרה המיוחסת לו, מצטער ומכה על חטא וטוען כי נכשל בירידה לרכב לצורך הבאת כלי עבודה, שכן בעטיו של יום חופש שניתן לו עבור יום הולדתו שחל היום, היה צריך להביא את כלי העבודה שנשארו ברכב, וכשל ומעד בכך שיצא לרכבו בשעה שאינה מותרת לו.

ב"כ המשיב מפנה לפרק הזמן הקצר בהם שהה המשיב מחוץ לכתובת מעצר הבית ומפנה לגרסתו במשטרה לפיה כאשר המשיב נחקר, טען כי אכן היה בביתו וירד לרכבו לקחת דברים, אז התקשר אליו אחיו אמר לו שהשוטרים הגיעו, והוא מיד שב הביתה.

עוד אומר המשיב בחקירתו כי יודע שעשה טעות וצריך היה להישאר בבית.

ב"כ המשיב אף מציינת כראיה לעובדה שדובר ביציאה קצרה בלבד ולצורך הבאת ציוד מהרכב, את העובדה כי למרות שאתמול בלילה ירד גשם והיה קר מאוד, המשיב נתפס כשהוא חוזר לביתו, ולבוש חולצה קצרה בלבד והשוטרים אפשרו לו לעלות הביתה ולהתלבש כראוי טרם שיתלווה אליהם.

ב"כ המבקשת מבקש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. תוך שהוא טוען כי ההפרה עצמה מלמדת כי לא ניתן ליתן בו אמון, בפרט נוכח העובדה שדיון בבקשתו להקל בתנאים, היה קבוע להיום.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתיק החקירה ושמעתי את דברי ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשת התביעה ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

מדובר במשיב שמאז יולי 2009 ובמשך שמונה חודשים משוחרר בתנאים, כשכל אותו הזמן לא הפר את התנאים ושמר עליהם באדיקות.

אכן, המשיב נכשל ויצא מביתו בשעת לילה מאוחרת.

בית המשפט אינו מקל ראש כלל ועיקר בהפרת תנאי שחרור בערובה וסבור הוא כי יש לדקדק בשמירה על תנאי שחרור קלה כחמורה על מנת לשמר ולא להשמיט את הבסיס מתחת לאפשרות לשחרר לחלופות מעצר.

יחד עם זאת, נדמה כי בנסיבות בהן מדובר בהפרה ראשונה שלא נלוותה לה כל עבירה נוספת, לפרק זמן קצר ביותר, כאשר למשיב יש הסבר ליציאתו הנתמך בעובדה שאכן נתפס בדרכו חזרה לביתו על-ידי השוטרים, כאשר גם בני משפחתו אישרו בפני השוטרים כי יצא להביא כלי עבודה מהרכב.

אינני סבורה כי זה המקום לנקוט בסנקציה הקיצונית ביותר ולהורות על מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח.

באיזון הראוי באה אני לכלל מסקנה כי יש להורות כי המשיב ישוחרר באותם תנאים בהם הוא שוחרר ביום 4.8.09 וזאת מבלי לאפשר לו כל הקלה נוספת אשר מלכתחילה התבקשה על ידי באת כוחו של המשיב.

המשיב מוזהר כי עליו לשמור על תנאים בקפדנות וכי כל הפרה נוספת, קלה ככל שתהיה, לא תתקל ביחס סלחני מצד ביהמ"ש.