מ.י. תביעות ראשל"צ נ' אלעיסאווי ואח'

החלטה

בפניי בקשה לעיון חוזר, במסגרתה מתבקשת אני לעיין מחדש בתנאי שחרורם של המשיבים ולהורות על ביטול כל התנאים המגבילים שהושתו בעניינם.

בתאריך 25/01/09 הוגש כנגד המשיבים כתב אישום המייחס להם עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות והזיק לרכוש במזיד ולמשיב 1 אף עבירות של החזקת סכין והתנגדות למעצר.

המשיבים שוחררו כבר בהליך מעצר הימים ובהמשך הוגשה בקשה של התביעה להורות על שחרורם בתנאים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם.

בתום דיון שנערך בעניינם ביום 25/01/09, הורה בית המשפט על שחרורם בתנאים הכוללים מעצר בית לילי מהשעה 20:00 ועד השעה 05:30 בבוקר שלמחרת והורה כי המשיבים יהיו רשאים לצאת לעבודה, במקום ספציפי ובפיקוח צמוד והדוק, כאשר בית המשפט מדגיש כי משך כל שעות העבודה המשיבים לא יצאו ממקום עבודתם ויהיו מלווים באופן צמוד והדוק.

עוד הורה בית המשפט על הרחקה מתחומי העיר ראשון לציון, איסור יצירת קשר עם המעורבים בפרשה, ועל בטוחות כספיות.

ב"כ המשיבים עותרים כיום לביטול התנאים המגבילים שהושתו על המשיבים ומפנים את בית המשפט לעובדה כי מאז המועד בו שוחררו המשיבים, עברו למעלה מ- 15 חודשים, בכל אותה העת שמרו המשיבים בקפדנות על תנאי שחרורם ולא נרשמה לחובתם ולו הפרה אחת.

לטענת באי כוחם, המשיבים הצדיקו באופן מלא את האמון שבית המשפט נתן בהם, וראויים הם להקלה ומתן אמון נוסף מצד בית המשפט.

ב"כ הצדדים אף הפנו לעובדה כי כתב האישום בעניינם של המשיבים תוקן לקולא. המשיבים הודו בכתב האישום המתוקן וקיבלו אחריות מלאה על המיוחס להם.

כמו כן מפנים ב"כ המשיבים את בית המשפט לעובדה כי המשיבים נשלחו לקבלת תסקיר שירות המבחן לענין העונש ולקבלת חוות הדעת הממונה על עבודות שירות, ועניינם נדחה לקבלת תסקיר ליום 13/10/10, קרי לפרק זמן נוסף של כ- 5 חודשים.

ב"כ המבקשת טוענת כי נוכח חומרת כתב האישום בו הודו המשיבים, הרי שהתנאים בהם הם מצוים כיום, הינם ראויים והולמים את נסיבות המקרה והנאשמים.

לטעמה ניתן להקל בתנאי שחרורם אך ורק על דרך מתן אפשרות לשעות התאווררות בליווי ובפיקוח.

נדמה כי לא יכולה להיות מחלוקת כי פרק הזמן שחלף מאז שוחררו המשיבים למעצר בית יחד עם פרק הזמן הצפוי לחלוף עד למועד הדיון הבא שנקבע בעניינם, יש בו כדי לעמוד בדרישה של מעבר זמן ניכר, מאת מתן ההחלטה בענינם.

כאשר בית המשפט בוחן את שאלת חלוף הזמן צריך הוא לפרשה בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה, תוך יצירת איזון ראוי בין הפגיעה הנגרמת לנאשם הספציפי בשל חלוף הזמן לבין האינטרס הציבורי. במסגרת האיזון יש להביא בחשבון בין היתר, את חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, את מידת המסוכנות הנשקפת מפניו, את התנהגותו ועמידתו בתנאי חלוף המעצר ואת נסיבותיו האישיות.

שני המשיבים שבפני בחורים צעירים. אחד מהם נעדר עבר פלילי ולחובת האחר עבר פלילי שאינו מכביד.

מבלי להקל ראש חלילה בחומרת העבירות המיוחסות להם, הרי שכתב האישום בעניינם תוקן לקולא והנאשמים הודו בו וקיבלו אחריות מלאה על המיוחס להם.

המשיבים שומרים בקפדנות על תנאי שחרורם ועד היום לא נרשמה לחובתם ולו הפרה אחדת ויודגש כי מדובר בפרק זמן ממושך ביותר בו שוהים הם בתנאים מגבילים ויש בכך כדי להוות אינדיקציה ברורה וחד משמעית בדבר העובדה כי מבינים הם היטב את החובה לשמור על תנאי שחרורם ולהצדיק את האמון שבית המשפט נותן בהם.

סבורני כי במכלול הנסיבות הללו יש מקום להקל באופן משמעותי בתנאי שחרורם של המשיבים.

יאמר גם, כי בחלוף זמן כה רב מועד ביצוע העבירות משתנה נקודת האיזון בכל הנוגע לשאלת המסוכנות הנשקפת מן המשיבים ובחלוף זמן רב כל כך מבלי שהמשיבים יסתבכו בכל אופן שהוא, יש כדי להצביע על הפחתה ממשית ברמת המסוכנות.

בהתחשב בגילם הצעיר של המשיבים המחייב לתת אף דגש לאפשרות שיקומם וחזרתם לניהול אורח חיים נורמטיבי, נראה כי דווקא במתן הקלה היום בתנאי שחרורם, יש בכדי להציב בפני המשיבים אתגר נוסף, במסגרתו יתבקשו הם להוכיח עצמם עד למועד בו נקבע הדיון בעניינם לטיעונים לעונש. הדבר יכול אף לשמש כאבן בוחן נוספת במכלול השיקולים של בית המשפט בגזירת העונש.