מ.י. תביעות ראשל"צ נ' איברגימוב

החלטה

בפניי בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו של המשיב במסגרתה מתבקשת אני להורות על ביטול התנאים המגבילים המוטלים על המשיב.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של אלימות כנגד קטין לצד עבירות כנגד שוטרים.

ביום 10/08/09 שוחרר המשיב למעצר בית מלא בפיקוח אימו.

ביום 11/10/09 לאחר קבלת תסקיר, התיר בית המשפט למשיב לצאת לעבודה כשהוא מלווה למקום העבודה על-ידי אימו ומצוי כל שעות העבודה ללא פיקוח.

ובתאריך 21/03/10 ניתנה הקלה נוספת בתנאי שחרורו של המשיב כך שניתנו לו שעות התאווררות בימים א' עד ה' בין השעות 19:00 ועד 21:00 ובימים שישי ושבת בין השעות 16:00 ועד 18:30 ללא ליווי ופיקוח.

בחלוף חצי שנה מאז המועד האחרון בו ניתנו הקלות בענינו של המשיב, עותרת ב"כ המשיב להורות על ביטולם של התנאים המגבילים ומפנה לחלוף הזמן ולעובדה כי עד היום שמר המשיב בקפדנות את תנאי שחרורו.

לדיון היום התקבל תסקיר מעצר בענינו של המשיב המציין כי המשיב מתנגד נחרצות לשיתוף פעולה עם גורמים טיפולים בכל הנוגע למתן מענה לבעיית האלימות ובעיית השתיה ככל שקיימת כזו אצל המשיב.

שירות המבחן סבור כי עקב מצבו של המשיב שאינו מכיר באחריות להתנהגותו הבעייתית ולא יצר קשר טיפולי, לא ניתן לשלול סיכון להשנות התנהגות בעיתית ולפיכך שירות המבחן אינו ממליץ על הסרה מלאה של התנאים המגבילים.

ב"כ המשיב טענה כי העובדה שהמשיב מסרב לשיתוף פעולה עם גורמים טיפלים לא מלמדת על העובדה כי לא ניתן ליתן בו אמון וכי חלוף הזמן הוא האינדיקציה הטובה ביותר לעובדה כי מסוכנותו של המשיב פחתה באופן ממשי.

ב"כ המבקשת מתנגדת להקלה כלשהי בתנאים ומפנה לכתב האישום שהוגש בענינו של המשיב, לפיו המשיב תקף קטין בצורה חמורה ללא כל סיבה שהוא תחת השפעת אלכוהול.

עוד מפנה לעובדה כי המשיב הודה בכתב האישום ואף צירף תיקים נוספים המלמדים על דפוס התנהגות דומה.

עוד הפנתה ב"כ המבקשת לעובדה כי העבירה בוצעה בשעת בוקר מוקדמת, וטענה כי ממילא הדיון בענינו של המשיב אמור להסתיים בעוד חודש ימים ועל כן יש מקום להותרת התנאים עד מועד זה שאינו מרוחק.

יובהר מיד כי מטרת מעצר הבית כחלופת מעצר הינה איון מסכנות והשנות ביצוע עבירות ותו לא.

צודקת ב"כ המשיב בדבריה לפיה אין צורך שתוצג תכלית לצורך הקלה בתנאי מעצר, שכן התכלית הינה חירותו הבסיסית של האדם.

בבסיס מתן אפשרות שחרור בחלופה והקלה בתנאים, עומד האמון שבית המשפט יכול לתת במשיב.

במקרה שבפני המשיב נמצא כ- 13 חודשים בתנאי מעצר בית, כאשר הותרו לו שעות רבות של יציאה מחוץ למעצר הבית ולמעשה בפועל רוב שעות היום שוהה הוא מחוץ למקום מעצר הבית שלא תחת פיקוח.

משך כל התקופה הזו לא הפר המשיב את התנאים שהושתו עליו.

בנסיבות הללו נדמה כי משתנה נקודת האיזון ויש לשוב ולבדוק את התנאים המגבילים כמתחייב מהוראות החוק.

כאמור מחד תזקף לזכות המשיב תקופת הזמן הארוכה, המהווה אינדיקציה ברורה להפחתה ממשית ברמת המסוכנות.