מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשקלון נ' תשובה ואח'

החלטה

שערוריה מה שאני שומע מפי הנאשם, ראשית לכל הוא שקרן. אני נמנע ממילה זו בד"כ אך במקרה שבפנינו הדבר זועק לשמיים, איך מעז הנאשם להגיד כי הוא היה כאן ביום 3/1/11 והדיון נדחה ליום 13/1/11 והוא שמע זאת מפי עו"ד ענת אסידו, והכל בשעה 11:00 כאשר עולה מפרוטוקול הדיון מישיבת אותו יום ואני מקפיד זאת הקפד היטב כי הדיון בו התקיים בו רק בשעה 13:20 כאשר הנאשם לא נכח בדיון, גם עו"ד אסידו לא נכחה בדיון והיא בכלל מייצגת את נאשם 3, וגם עו"ד זייצב לא נכחה בדיון והיא מייצגת את נאשם 2.

בצדק ב"כ המאשימה ציינה לפרוטוקול כי לנאשם 2 תרשומת כי הוא עריק מהצבא. היא אומרת שאף שוחחה עםאימם של נאשמים 2 ו-3 שהינם אחים והיא לא ידעה לומר לו על נאשם מס' 2 דבר, לגבי נאשם 3 נאמר על ידי האם כי לצורך הזדמנות עיסקית הוא נסע לאוסטרליה אך על פי הרישומים הוא כלל לא יצא מן הארץ עניין זה נניח לו לצורך הטיפול בנאשם 3.

הנה כי כן הנאשם אלא אם כן הוא נביא או בן נביא לא יכל היה לדעת בשעה 11:00 שרק בשעה 13:20 אדחה את הדיון לתאריך 13/1/11 ואם נכח בבית המשפט וכך אמרה לו עו"ד אסידו אני לא מאמין שעו"ד אסידו במצב דברים כזה לא תאמר לו שיש לו צו הבאה ללא שחרור.

אם באמת ובתמים מה שאומר הנאשם נכון, מן הראוי שיגיש בקשה בכתב מאומת על ידי תצהיר בפני עו"ד שעל התצהיר תחתום גם אימו, אני אעביר זאת לתגובת עו"ד אסידו במידת הצורך תפתח חקירה פלילית בעניין זה. מה שחמור הדבר שהנאשם גם הוליך שולל את בית המשפט וכאשר ברור לו שהוא נעדר משירותו הצבאי לא זו בלבד שלא מתייצב ליחידתו לא מסגיר עצמו למשטרה צבאית, אלא לכאורה עבר עבירות נוספות ובית משפט מחוזי לטענתו שחרר אותו במעצר בית חלקי, והוא ברוב חוצפתו עוד יוצא לעבוד בשעות היום. הכל שעה שחיילי צה"ל מחרפים נפשם למות להגנת המדינה.

בנסיבות אלה וחלילה אינני מתיימר לישב כערכאת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שהחלטתו בעינה עומדת החלטתי זו מתייחסת לתיק שבפני , אני מחליט כדלקמן:

1.הנאשם ימשיך להיות מוחזק במעצר בתיק זה בשלב זה עד לתאריך 13/1/11 ויובא בפני לא יאוחר משעה 09:00 להמשך תיק זה הכל אלא אם כן תינתן החלטה אחרת על ידי בית משפט מוסמך.

2.משטרת ישראל תדווח מיידית למשטרה צבאית אודות מעצרו של הנאשם כדי ששלטונות הצבא יטפלו מיידית טיפול משפטי חקירתי ושיפוטי ככל שמתחייב בנסיבות העניין, לאור העובדה כי הנאשם לכאורה נעדר מהשירות שלו שלא ברשות גם לפי שיטתו עד למעצרו נשוא התיק בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ועד לשחררו שם בתנאים מגבילים. אין לי ספק שאם כבוד השופט המלומד שם, היה יודע כי הנאשם נעדר מהשירות שלו שלא ברשות, היה דואג להעביר מיידית דיווח זה לשלטונות הצבא, שכן אם שופט יודע שנעברית עבירה הוא וודאי לא יחריש, ומחובתו ימצא לנכון לדווח לגורמים המוסמכים.

היעלה על הדעת שמצבו של הנאשם יהיה טוב יותר ממצבו של כל חייל אחר, לא זו בלבד שהוא נעדר מהשירות שלו, אלא לכאורה מסתבך בעבירות מובא לדין משוחרר בתנאי מעצר בית חלקי ובשעות היום הוא יוצא לעבודה.

למען הסדר הטוב, המזכירות תשלח עותק החלטתי זו לידיעת ב"כ המאשימה ולידיעת עו"ד זייצב ואסידו, לידיעתם ולכל טיפול שימצאו לנכון. אשמח לדעת מאת עו"ד אסידו אם היא מאמתת ומאשרת את דברי הנאשם בפני, ואם כן הכיצד היא ידעה בשעה 11:00 מה החלטה אתן בשעה 13:20 הכל כשהיא נעדרת מבית המשפט אף היא ומדוע לא אמרה לנאשם 2, אודות צו ההבאה שהוצא נגדו ללא שחרור.

למען הסדר הטוב מצאתי לנכון להעביר עותק החלטתי זו לעו"ד שרון מילר שאני מעריך אותו עד מאוד, לאור דברים ששמעתי מפי הנאשם. אני סומך על עו"ד שרון מילר שלעולם לא מטעה בתי משפט ודבריו תמיד דברי אמת תוך הגנת הנאשמים במקצועיות בנאמנות ובמסירות.

כאמור אם תמצא עו"ד זייצב כי יש הצדקה להגיש בקשה לעיין מחדש בהחלטתי זו או להקדים את הדיון, או לבקש להקל בתנאי השחרור של הנאשם מן המעצר, כל בקשה תשקל בבוא העת בכפוף כמובן לאותו הליך שאמור להעשות בטיפול מיידי של שלטונות הצבא.

הרי ברור שהלכה למעשה אם אמנם הנאשם עריק מהצבא ואם יעצר שם במסגרת הצבאית העובדה שיהיה משוחרר בתיק אזרחי הלכה למעשה לא תשנה את העובדה שהוא יוחזק במעצר גם אם צבאית והדברים ברורים מאליהם.

לעת הזאת גם לא מצאתי מקום להקל בתנאי השחרור של הנאשם מצו ההבאה שהורתי להוציא נגדו בתיק זה לאור דברים שאמר לי.

זכות ערר כחוק לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שעה 10:02.

ניתנה והודעה היום א' שבט תשע"א, 06/01/2011 במעמד הנוכחים.

חיים נחמיאס, שופט בכיר

החלטה

אני מודה לעו"ד שרון מילר על דברים שהבהיר לי, אין לי ספק שדבריו אמת לאמיתה כסלע.

אודה לו מראש לו ימשיך לייצג את הנאשם ולסייע לו בכל ענייניו , אודה לו אם אף הוא יצור קשר מיידי עם שלטונות הצבא לוודא מה מצבו של הנאשם אם נעדר הוא מהשירות שלא ברשות כפי שהנאשם עצמו טוען ומודה בכך, אם לאו.

כמובן שאם ובמידה ושלטונות הצבא אינם סבורים כי הנאשם נעדר מהצבא שלא ברשות, או שאינם מבקשים לטפל בעניינו תוך תקופת מעצרו, ואינם מבקשים להאריך את מעצרו על פי סמכויות קציני משטרה צבאית ושופטי בתי הדין הצבאי, זה עניינם שלהם.