מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשקלון נ' חזן ואח'

פסק דין (ללא הרשעה)

הנאשם 2 נותן היום את הדין בגין אירוע בו היה מעורב יחד עם שניים אחרים - הנאשמים 1 ו-3, שהורשעו על פי הודאתם בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, איומים, העלבת עובד ציבור ועוד. הנאשם 2 עצמו הודה ביום 20/1/10 בעובדות נשוא כתב האישום המתוקן על פי הסדר בעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מלוי תפקידו ואיומים. יאמר כי הנאשמים 1 ו-3 בעקבות הסדר טיעון ונדונו בין היתר למאסר מותנה לאחר צרוף תיק נוסף.

הרקע לאירוע הינו בניסיונות הנאשמים למנוע איתורו של עריק ומעצרו. חלקו של הנאשם 2 התבטא בכך שלאחר ניסיונות מניעת מעצרו של העריק מצד הנאשמים 1 ו-3 הגיע בהמשך נאשם 2 כשהוא מלווה בכלב מסוכן מסוג פיטבול, איים על השוטר באומרו "אני ישחרר עלייך את הכלב" ואף הורה לכלבו "תפוס אותו", שוטר נוסף אחז ברצועה של הכלב מאחור ומשך אותו. השוטר הודיע לנאשם 2 כי הוא מעוכב ועליו להתלוות אליו לתחנת המשטרה אך הוא סירב לעיכוב והחל ללכת ביחד עם הכלב. השוטר הודיע לנאשם 2 על מעצרו וזה בתגובה דחף אותו פעמיים ובכך הכשילו.

בדיון מיום 20.1.10 הוסכם כי הנאשם לא יורשע ולאחר קבלת תסקיר יטענו הצדדים לעונש כשעמדת המאשימה תהיה להרשעה, מע"ת וקנס ואילו הסנגור יטען לאי הרשעה.

לעניין נסיבותיו האישיות של הנאשם יאמר כי הנאשם נטול עבר פלילי ומתסקיר שהוגש בעניינו ותסקיר משלים ממליץ שרות המבחן להשית על הנאשם צו שרות לתועלת הציבור תוך הימנעות מהרשעתו. בתסקירו ציין שרות המבחן כי הנאשם הינו צעיר הנמצא בתחילת דרכו שבמהלך חייו גילה יכולת חיובית לתפקוד תקין ופרודוקטיבי לחברה. שרות המבחן התרשם כי הנאשם מתייסר מהתנהלותו באירוע ומשהותו במעצר אף שהיתה קצרה; גם להליכים המשפטיים היתה השפעה מרתיעה ומציבת גבולות עבורו. שרות המבחן התרשם כי הנאשם מתפקד באופן תקין בדרך כלל וכי הרשעה תפגע פגיעה חמורה בדימויו העצמי ותסווג אותו כעובר חוק לפי תפיסתו. שרות המבחן סבר כי יש לאפשר לנאשם בשל גילו הצעיר אופציות תעסוקתיות עתידיות וביניהן גם אפשרות לחזור לשרות קבע ככל שירצה בכך בעתיד. שרות המבחן הוסיף כי מעצרו של הנאשם וחשיפתו לסיפורי עצורים אחרים בתקופת שהותו במעצר, מיתנה עמדות קיצוניות בהן החזיק קודם לכן וביגרה אותו לתחושתו כך שכיום ברור לו מהם סדרי העדיפות בחייו. לכן סבר שרות המבחן כי עונש חינוכי הרתעתי מוחשי בצד אי הרשעתו תהיה הולמת את נסיבות עניינו.

ב"כ המאשימה סברה כי הגם שהאישום כנגד הנאשם תוקן באופן משמעותי, עדיין סעיף 8 לעובדות האישום מלמדות על חומרת העבירה שאינה מאפשרת בשל סוג העבירה הימנעות מהרשעה. לכן סברה המאשימה כי יש להשית מאסר מותנה וקנס בצד ההרשעה.

הסנגור הדגיש את תפקודו התקין של הנאשם ביחידת דוכיפת כלוחם, את שרותו הצבאי המלא ואת כוונתו של הנאשם לשוב לשרות צה"ל במסגרת קבועה הגם שכיום עובד במפעל זוגלובק. הסנגור המציא בדיון מיום 13.7.2010 מסמך נ/1 של הוראות הפיקוד העליון של צבא הגנה לישראל ממנו עולה כי נתון אישי המשפיע על קבלת מועמד לשרות קבע, בין היתר, הינו העדר עבירות משמעת או פליליות. הסנגור נדרש לנסיבות העניין וציין כי נוכחותו של הכלב באירוע היתה מקרית וכי העבירה נעברה על רקע סערת רגשות בה היה נתון הנאשם עקב האירוע בו נחבל חברו. הנאשם הבין שטעה ושלא היה צריך להתערב, מצטער ומביע חרטה עמוקה ואף היה עצור מס' ימים, חוויה הזכורה לו כחוויה טראומטית והכל תוך הפנייתי לפסיקה תומכת בעמדה זו.

הנאשם 2 עצמו (בתוך כך הערה לעניין טעות קולמוס בפרוטוקול הדיון מ-6.7.2010 בו נרשמו טיעוניו של "נאשם 2" כטיעוני "נאשם 3") ציין בפני כי מצטער על מעשיו, כי מביע חרטה עמוקה והוסיף "אני במקום אחר היום. אני מתכוון לחזור לצה"ל, לשרת. אני לא אחזור על זה".

ככלל, את ההלכות ביחס לשאלת אי הרשעה התוותה כב' השופטת דורנר, בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 ומהם השיקולים שעל בית המשפט לשקול, וכך נאמר שם:

"הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל" (שם בע"מ 342).

בר"ע 432/85 גדעון רומנו נ' מדינת ישראל, תק-על 85(3) 737, נאמר מפי כבוד הנשיא שמגר:

"בעקבות ההודאה בעובדות או בעקבות המסקנה השיפוטית שעבירה פלונית הוכחה כדבעי לאור הראיות שהובאו בפני בית המשפט, גם באה בדרך כלל ההכרעה לפיה, יש להרשיע את הנאשם. רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרה של העבירה, נוקט בית המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה. ההימנות מן ההרשעה הופכת, כמובן, באופן תיאורטי לקשה יותר ככל שהעבירה חמורה יותר ובתי המשפט אינם נוהגים לראות בחרטה בלבד עילה ליצירתה של הבחנה בין פלוני לפלמוני שעבר אותה עבירה בנסיבות דומות. כאשר מדובר בשורה של עבירות חמורות, כפי שהדבר אירע במקרה דנן, הופך עניין התחליף לענישה המצויה, לנושא קשה עוד יותר ליישום".

בהלכת "כתב" הנ"ל בעמ' 343-344 סוקר כב' המשנה לנשיא ש. לוין את השיקולים אשר בוחן שירות המבחן בבואו לשקול אי הרשעה ומאמץ שיקולים אלו כאחד הגורמים שיש להביאם בחשבון בהחלטה בדבר תוצאות ההרשעה. כך צוינו השיקולים שם:

"שיקולי השירות להמליץ על שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, שהם בעיקרם שיקולי שיקום: א)האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם? ב)מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה? ג)מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; ד)מידת הפגיעה של העבירה באחרים; ה)הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות; ו)האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית; ז)יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה? האם הוא מתחרט עליה? ח)משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם? ט)השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם. שיקולים אלה, מבלי שיהיו ממצים, מקובלים עלי, כאחד הגורמים שיש להביאם בחשבון בהחלטה בדבר תוצאות ההרשעה.

מנגד, קיימים גם שיקולים שבאינטרס הציבור ששמים את הדגש על חומרת העבירה ונסיבותיה (גורם שגם שירות המבחן אינו מתעלם ממנו) ועל האפקט הציבורי של הרשעה..".

לאחר שבחנתי את טענות ב"כ הצדדים ועל רקע ההלכות הנוהגות בשאלת אי ההרשעה מצאתי לנכון לקבל את עתירת הסנגור אף שמדובר באירוע גבולי, שאך בדוחק חוסה בצל החריגים שהוכרו כמצדיקים הימנעות מהרשעה בפרט נוכח ההודיה בעובדה מס' 8 לעובדות האישום המתוקן.

מאחר שהנאשם נטול עבר פלילי ומאחר שהתרשמתי כי האירוע בו היה מעורב הותיר רושם עז על הנאשם ומהווה גורם מרתיע ומאחר שמדובר בנאשם צעיר שאפשרי כי יתגייס לשרות קבע ומאחר שהומצא אישור נ/1 המלמד כי הרשעה עשויה לפגוע בתפקודו התעסוקתי לעתיד, מצאתי לנכון כאמור לאמץ את עמדת שרות המבחן כפי שנומקה, גם מן הסיבות שפורטו לעיל בתסקיר שרות המבחן המפורט. מצאתי לנכון ליתן לנאשם הזדמנות במקרה שבפני להוכיח כי אכן זכאי הוא לאמון בימ"ש ולכן אף שהנני קובעת כי ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן בו הודה, הנני נמנעת מהרשעתו בה.

בהביאי בחשבון את טיעוני ב"כ הצדדים, הנני מחייבת את הנאשם לבצע 140 שעות שרות לתועלת הציבור, בהתאם לתכנית שגובשה עבורו על ידי שרות המבחן זאת למשך שנה מהיום בתחזוקת מבנים במתנ"ס שדרות.

כמו כן הנני מחייבת את הנאשם להפקיד בתוך 45 יום בקופת בימ"ש 1,000 ₪ שיועברו על ידי הנאשם כפיצוי למתלונן עת/2.

כמו כן הנאשם יחתום על התחיבות כספית ע"ס 10,000 ₪ שלא יעבור תוך שנתיים כל עבירה כלפי שוטרים. אי חתימה על התחייבות תגרור מאסר של 5 ימים.