מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד נ' שופלניק

גזר דין

הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה רשלנית, נהיגה במצב השולל שליטה ברכב, וגרימת תאונת דרכים נזק בלבד.

כאמור בהכרעת הדין, התאונה אירעה ביום 25.5.05 ולא כפי שנרשם בכתב האישום, כאשר הנאשם נמצא בסמוך לרכבו, אשר פגע בעמוד תאורה, על אי תנועה, ברח' הטיילת באשדוד.

בהכרעת הדין, אכן קבעתי, כי לא הוכחה עבירה של סירוב להיבדק, וזאת מאחר ומצבו של הנאשם היה כה קשה בעת הגעתו לתחנת המשטרה, שהשוטרים לא יכלו לתקשר איתו.

יחד עם זאת, לאור דוחות השוטרים , מזכרו של הקצין פורטל והתמונות שצולמו , כאשר הנאשם ישן בתחנת המשטרה ואף הקיא שם, הרשעתי את הנאשם בעבירה של שכרות.

אינני יכולה להסכים עם טענתו של עו"ד כהן, כי מדובר בעבירות שאינן ברף גבוה של חומרה.

לפי פסיקת בית המשפט העליון, ניתן להוכיח שכרות גם באמצעות מאפיינים, והמאפיינים בתיק שבפני, היו כה חריגים, כך שהם מעידים על שכרות ברמה גבוהה ביותר.

הנאשם אף הודה באמרותיו, כי הוא היה שיכור , אך טען, שכלל לא נהג ברכב וכי אינו זוכר כיצד הגיע למשטרה.

אך בנס לא הסתיימה התאונה בתוצאה קשה יותר לציבור כולו או אף לנאשם עצמו.

מדובר בתיק ישן מאד , אשר נפתח בשנת 2007, ועקב בעיות במינוי שופטים בבית המשפט, נדחה הדיון תקופות ארוכות , עד שנקבע להוכחות בפני, ביום 23.4.09.

לאחר מתן הכרעת הדין ביום 28.2.10, לא אותר הנאשם והדיונים נדחו כשנה וחצי מאז , לצורך איתורו, מאחר והחליף כתובת ולא עמד בקשר עם הסניגור.

בנסיבות אלו, יש לתת משקל מסוים לחלוף הזמן, אולם המשקל שינתן, יביא בחשבון גם את תרומתו של הנאשם לחלוף הזמן.

הנאשם נוהג משנת 99 ולחובתו 8 הרשעות קודמות, מרביתן בעבירות מסוג ברירת משפט, אשר האחרונה בהן בעבירה של הסעת נוסע לא חגור, שנעברה בשנת 2006.

הנאשם טען בפני, כי למרות שיש בידיו רישיון נהיגה, הוא לא נוהג כמעט כלל ואכן, ניתן לאמת זאת מגיליון הרשעותיו הקודמות.

בית המשפט אמנם סבר , כפי שטען עו"ד כהן, כי יוגש ערעור, אולם, בדבריו של הנאשם היום, אף הביע חרטה על המקרה ונראה לבית המשפט, כי חרטתו כנה, ולו רק משום העובדה שהאירוע השפיע עליו השפעה קשה, כך שלא נהג ברכב בשנים האחרונות.

בכל מקרה אחר בו גזר-הדין ניתן בסמוך לאחר ביצוע העבירה, היה מקום להטיל על הנאשם מאסר בפועל, אולם בענייננו, כאמור, התביעה לא עתרה לכך ואף עתירה כזו לא הייתה מוצדקת, נוכח חלוף הזמן הרב.

לפי הפקודה , אדם המורשע בעבירה של נהיגה בשכרות, חייב להיפסל לפחות לשנתיים ועל פי הפסיקה , רק לעיתים נדירות ביותר, ניתן לחרוג לקולא מעונש המינימום.

בענייננו, אין נסיבות חריגות לקולא ולהיפך, כפי שצוין, יש נסיבות לחומרה.

מכל מקום, לא אחמיר עם הנאשם כפי שהיה ראוי להחמיר עימו , אתחשב בחרטתו ובחלוף הזמן הרב וכן בעברו המקל יחסית.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: