מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד נ' פתחוב

החלטה

בפניי בקשה מיום 10/1/10 לביטול הכרעת דין וגזר דין, שניתנו ביום 9/12/09 בהעדר המבקש.

לטענת ב"כ המבקש, המבקש הוא שיזם ההליך המשפטי וזאת לאחר שהגיש בקשה להישפט.

לשיטתו, על גבי הבקשה להישפט ציין ב"כ המבקש במפורש לשלוח את הזימון למשפט למשרדו של ב"כ המבקש וזאת בכדי למנוע תקלות. למרות זאת שוגר הזימון לכתובתו של המבקש. לטענת המבקש, עם קבלת הזימון, שלח המבקש את הזימון למשרד ב"כ המבקש.

כמו כן, לטענת ב"כ המבקש, במעמד רישום הדו"ח ניתן למבקש דו"ח נוסף מסוג הזמנה למשפט, אשר נקבע לחודש מרץ ובכוונת ב"כ הנאשם היה לאחד הדיונים בדוחות.

ב"כ המשיבה בתגובתה התנגדה לבקשה.

לשיטתה, הן המבקש והן בא כוחו היו צריכים לעקוב אחר קבלת מועד לדיון. לבקשה לא צורף תצהיר ערוך כדין ולא הועלו בבקשה טענות הגנה לגופו של עניין.אין עילה המצדיקה ביטול גזר הדין שניתן בהיעדר.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובתגובה לה, החלטתי הינה כדלקמן:

אמות המידה המנחות את בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין קבועות בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, הקובע כדלקמן:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע."

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד נז(6) 793, 803 קבע ביהמ"ש כדלקמן:

"הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש תוצאה מאי ביטול פסק הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא, שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו".

במקרה שלפנינו, לא התרשמתי כי למבקש סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון.

העובדה כי נאשם הינו מיוצג, אין בה בכדי לפטור את הנאשם מאחריותו לדאוג להתייצבות לדיון במועד שנקבע.

אין חולק כי המבקש קיבל ההזמנה לדיון. אף אם העבירה לעורך דינו, היה עליו לרשום בפניו מועד הדיון ולוודא כי תהא התייצבות למועד הדיון שנקבע, וזאת אף על אחת כמה וכמה כאשר המבקש הוא זה שיזם ההליך המשפטי והגיש בקשה להישפט.

זאת ועוד, לא התרשמתי כי למבקש יגרם עיוות דין עקב דחיית הבקשה. ב"כ המבקש לא ציין כלל בבקשתו טענות הגנה לגופו של עניין. מה גם , שהמדובר בעונש סביר בנסיבות העניין.

לאור כלל הדברים האמורים , הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ז' אדר תש"ע, 21 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

חתימה

ניתנה היום, ט"ז אדר תש"ע, 02 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.