מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד נ' נלקובסק

הכרעת דין

הנאשם הודה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום באמצעות בא כוחו ולפיכך, אני מוצאת את הנאשם אשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ומרשיעה אותו בהן.

ניתנה והודעה היום ח' אייר תש"ע, 22/04/2010 במעמד הנוכחים.

דליה קליימן, שופטת

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בזמן פסילה וזאת לאחר שנידון בהעדרו לפסילה של 28 חודשים בגין עבירה של נהיגה בשכרות לאחר שלא התייצב למשפטו, הרשיון הופקד על ידי הנאשם ובתאריך 7.1.09 נתפס הנאשם נוהג ברכב, מדובר בעבירה חמורה אשר יש בה יותר משמץ של זלזול באושיות החוק.

הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, בכך רואה אני הבעת חרטה ולקיחת אחריות אך רק ימים יגידו אם כך הוא הדבר.

מדובר בנאשם צעיר בגיל, לא הוצג בפני מידע על הרשעות בתחום הפלילי ולא בלי היסוס סבורה אני כי בטרם עונשין במלוא חומרת הדין ובהתחשב בעובדה כי מדובר בעבירה ראשונה מסוגה, ניתן להשיג את מטרות הענישה גם במאסר על תנאי מרתיע לצד עונשים נוספים ולהימנע בזו הפעם מהטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

הסנגור הציג בפני פסיקה, חלקה מבתי משפט לתעבורה ופסק דין נוסף מבית המשפט המחוזי בנצרת, יש לזכור כי כל מקרה יגזר על פי נסיבותיו.

לעניין זה ראה ע.פ. 1832/91 מ"י נ' זוילי שם אומר בית המשפט את הדברים הבאים:

עקרונות הענישה בודאי זהים הם ויש לישמם במקרים השונים אך די בהשתנות אחד הגורמים שפורטו כדי לשנות את התוצאה כולה ולהשפיע על מידת העונש. לכן גם קשה ביותר לעשות השוואה מתמטית של העונשים ממקרה אחד לנסות לישמו בדיוק במקרה האחר כפי שמנסים לא אחת הצדדים לעשות וכפי שניסו לעשות במקרה שלפנינו".

העקרונות זהים הם אך בבואו של ביהמ"ש לגזור את דינו של הנאשם ישקל כל מקרה על פי סיבותיו ויפים לענין זה דברי כב' הנשיא שמגר בר.ע. 515/84 כהן נ' מ"י פדי ל"ח (3) עמ' 439 בעמ' 441:

"חוסר זהירות כאמור אינו יוצר דופן אצלנו, אך אין בכך כשלעצמו כדי לפטור את ביהמ"ש מן החובה לשקול מחדש בכל פעם, מהו העונש ההולם.

שגרתיות ודפוסים אוטומטיים בכגון דא אינם הולמים ענישה בדרך כלל ובפרט לא ענישה בשל קיפוח חיי אדם".

על שיקולי הענישה עמד כב' השופט ברק בע.פ. 212/79 פלוני נ. מ"י נ. פד"י ל"ד (2) עמ' 434 ואלה דברי בית המשפט שם:

"ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלה מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים ... תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר, מכאן שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת "שקלול" זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא עניין של שיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי, במסגרת המדיניות העונשית הכללית כפי שהיא מתבצעת על ידי בתי המשפט".

בבואי לגזור את דינו של הנאשם אתחשב גם בנסיבותיו האישיות ובעובדה כי הוא פסול לתקופה ממושכת בתיק בגין נהיגה בשכרות, פסילה שטרם הסתיימה וממילא עם תום הפסילה ידרש למבחני רישוי מחודשים.

בנסיבות אלה אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

1.קנס בסך 1,200 ₪, או 12 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב-6 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 16.5.10.

אם לא ישולם הקנס, או אחד משיעוריו במועד, תעמוד יתרת הקנס לתשלום מיידי.