מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד נ' מלכה

החלטה

בפניי בקשה מיום 31/5/10 לביטול הכרעת דין וגזר דין, שניתנו ביום 25/11/09 בהעדר המבקשת.

לטענת המבקשת, היא הגישה בקשה להישפט ולא קיבלה הזמנה לדיון. לראשונה נודע לה כי התקיים דיון בעניינה רק לאחר שקיבלה הודעה מהמרכז לגביית קנסות לתשלום הקנס.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

לטענת המשיבה, המבקשת נשפטה בהיעדרה לאחר שזומנה כדין ולא התייצבה וכי נראה כי מטרת הבקשה הינה ביטול תוספת הפיגורים.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובתגובה לה, אני קובע, כדלקמן:

אמות המידה המנחות את בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין קבועות בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, הקובע כדלקמן:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע."

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד נז(6) 793, 803 קבע ביהמ"ש כדלקמן:

"הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש תוצאה מאי ביטול פסק הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא, שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו".

במקרה שלפנינו, לא התרשמתי כי למבקשת סיבה מוצדקת לאי התייצבותה לדיון.

בתיק בית המשפט מצוי אישור משלוח המעיד כי ההזמנה לדיון נשלחה למבקשת.

זאת ועוד, לא מצאתי כי עשוי להיגרם למבקשת עיוות דין.

גזר הדין שניתן הולם את חומרת העבירה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ד' תמוז תש"ע, 16 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: