מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד נ' מזרחי

החלטה

לפניי בקשה לפי סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- החוק), במסגרתה עתר הנאשם לקבלת החזר הוצאות הגנתו, וזאת לאחר שזוכה מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

העובדות וטענות הצדדים

ביום 7.4.09, במסגרת יום מענים שהתקיים בפני כב' השופטת בן יששכר- שוורץ, הוגש נגד הנאשם כתב אישום (לאחר שהגיש בקשה להישפט) שייחס לו עבירה של נהיגה בכביש המחולק לנתיבים, שלא בכיוון החץ שסומן על הכביש בנתיב ממנו נכנס לצומת, מיום 23.7.08.

יצויין, כי הנאשם נשפט בהעדרו ביום 7.4.09, אך עתר לביטול פסק הדין, מאחר ושלח בקשת דחייה מוצדקת עובר לדיון, וכן צירף מסמך מעיריית אשדוד המאשר כי הנאשם הודיע ביום 23.9.08 על סימונים מחוקים על הכביש במקום האירוע, וכי פנייתו טופלה ביום 7.10.08, ע"י מחלקת אחזקת כבישים.

כב' השופטת בן יששכר קיבלה את בקשת הנאשם וביטלה את פסק הדין.

בישיבת ההקראה מיום 14.10.09, כפר הנאשם וטען כי הסימונים על הכביש היו מחוקים.

בישיבת ההוכחות מיום 24.2.11 העיד רושם הדוח כי הנאשם נסע בנתיב השמאלי ברחוב ז'בוטינסקי לכיוון מזרח, ופנה שמאלה למתחם ה"סטאר סנטר" למרות שבכיוון נסיעתו סומן חץ המורה על נסיעה ישר בלבד.

השוטר השיב לשאלת בית המשפט, כי היו שלושה חצים ישרים עוקבים מסומנים על הנתיב השמאלי, וכי הסימונים היו ברורים. כמו כן, השיב כי בצומת לא הוצב תמרור האוסר פניה שמאלה, או תמרור אין כניסה למתחם, אלא לאחר הצומת הוצב תמרור ב-50 בו סומן חץ אלכסוני לימין.

לאחר שהופנה למסמך מהעירייה בדבר הטיפול בבקשת הנאשם, השיב השוטר כי הסימונים לא היו חדשים אך ניתן היה לזהותם, וכשנשאל מדוע לא פעל בעת רישום הדוח כדי לבדוק טענותיו של הנאשם כי במקום אין סימוני חצים ואין תמרור, השיב כי לא נוהג לעשות כן.

לאור טענת הנאשם שהועלתה מהרגע הראשון, לאור המסמך מהעירייה שהציג הנאשם, לאור העובדה שהעד לא בדק את טענות ההגנה שלו בעת רישום הדוח, ולאור הבעייתיות בצומת שהיה צומת חדש שלא תומרר כיאות, החלטתי באותו מועד לזכות את הנאשם מהעבירה מחמת הספק.

ביום 6.6.11 עתר הנאשם לקבלת החזר הוצאותיו, בגין הפסד 3 ימי עבודה.

המאשימה התנגדה לבקשה, שכן לטענתה, לא התקיימה אף אחת מהעילות המנויות בחוק.

לטענתה, בדקה את טענות הנאשם עוד טרם הגשת כתב אישום, אך מאחר והשוטר ציין בדוח כי הסימונים על הכביש היו ברורים וגלויים, ומנגד הנאשם לא הציג תמונה או ראיה אחרת פרט לפנייתו לעירייה, החליטה להגיש נגדו כתב אישום.

עוד טענה המאשימה כי לנאשם לא נגרם עינוי דין חמור או סבל כתוצאה מניהול ההליך, וכי משביקש להישפט, היה עליו להיערך לאפשרות של התייצבות בבית המשפט.

כן טענה, כי יש להעמיד את בזבוז זמנו של הנאשם אל מול האינטרס הציבורי במתן אפשרות לרשויות התביעה לפעול ללא מורא.

המצב המשפטי

סעיף 80(א) לחוק, שכותרתו "הוצאות ההגנה מאוצר המדינה", קובע כדלקמן:

"משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1982 בסכום שייראה לבית המשפט...".

על פי לשון סעיף 80(א) לחוק, ישנן שתי עילות חלופיות, בגינן עשוי נאשם שזוכה לזכות בפיצוי: