מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד נ' יעקובשווילי

גזר דין

הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בכך שב23.12.09, בשעה 20:30, התפרץ לרכב חונה בחניון תת קרקעי בקניון הסימול באשדוד וזאת לאחר שעבר בין כלי רכב חונים אחרים ניסה לפתוח את הדלתות עד שהגיע לאותו רכב מסוג טויוטה שכפי הנראה דלתה לא היתה נעולה הוא פתח את הדלת, נכנס לרכב, חיטט בו, יצא, כעבור זמן חזר ושוב פתח אותו ונכנס לתוכו וגנב קופסת משקפי שמש. הנאשם נתפס על חם והקופסה הושבה לבעלים. על פי הסדר הטיעון המקורי, הואיל וסברו כי תלויים נגדו שני מאסרים מותנים מחוייבי הפעלה, של 12 חודשים ו 5 חודשים, העונש יעמוד על 14 חודש ובהמשך סוכם כי הואיל והפר צו מבחן – הצו יופקע ובמקומו יוטל עליו חודש מאסר נוסף בסך הכל 15 חודשי מאסר.

בעת הצגת ההסדר ביהמ"ש הפנה תשומת לב הצדדים לכך שהמאסר מותנה של 12 חודש איננו בר הפעלה כלל שכן לא הוארך. משכך, הדיון נדחה כדי לאפשר לצדדים להידבר וסוכם כי התביעה תגביל עצמה לעונש של 15 חודשי מאסר, בעוד טיעוני הסנגור יהיו חופשיים.

לטענת התביעה בתי המשפט בכלל, ובית משפט זה בפרט, התחשבו בנאשם מעבר לנדרש ולכן נמנעו מלהטיל עליו עונש מאסר בפועל למרות שהוא חוזר ועובר אותן עבירות. טוענת התובעת כי המדיניות העונשית כיום היא מחמירה כלפי מבצעי עבירות רכוש וכן בגין ההתפרצות ללא התייחסות המאסרים המותנים, העונש הראוי הוא שנת מאסר.

הסנגור טוען כי אם תסכים התביעה ל 14 חודשים בעת שסברה שתלויים נגדו 2 מאסרים מותנים ביניהם תנאי ארוך של שנה מן הראוי היום להסתפק ב 7 חודשי מאסר בלבד. מוסיף הסנגור וטוען כי מדובר במאסר ראשון ובמי שאיננו צעיר, הסובל ממחלות שונות, נתמך ביטוח לאומי ומוסיף שייתכן ויש בעיה נפשית כלשהי הגורמת לביצוע העבירות, שבדרך כלל עבירות מזדמנות של מה בכך.

הנאשם כאמור מוכר לביהמ"ש זה היטב.

הנאשם יליד 25.3.53, יליד ברית המועצות דאז, נשוי, אב לילדים, לחובתו 5 הרשעות קודמות: ב 6.6.05 נדון על ידי כב' השופט חזק בגין עבירות של החזקת רכוש חשוד כגנוב, זיוף, שימוש במסמך מזויף והתחזות לאחר במטרה להונות. זייף עם אחר תעודת זהות שבה פרטי אדם שתעודת הזהות שלו נגנבה מביתו שנפרץ. הוא רכש את תעודת הרכוש המזויפת מהזייפן יחד עם פנקס שיקים, תמורת 500 ₪ וביקש לשלם באמצעות שיק בחנות הג'בו באשדוד. הצדדים ביקשו הסדר על פיו התביעה מסתפקת בקנס בסך 8,000 ₪ התחייבות ומאסר מותנה, בשל עברו הנקי ובעיות הבריאות שלו ולכן ביהמ"ש הטיל עליו שנה מאסר מותנה בגין עבירות בהן הורשע (התנאי לא תקף על החזקת רכוש החשוד כגנוב שכן בגין עבירה זו עונש המאסר פחות ממאסר חודש) והוסיף מאסר מותנה של 5 חודשים בגין כל עבירת רכוש.

בתאריך 31.12.06 נדון הנאשם על ידי מותב זה בגין 2 אישומים : האחד עניינו התפרצות לרכב חונה. במקרה זה נתפס בכף ע"י בעל הרכב שרדף אחריו עד שנפל אז נעצר ושוחרר על ידי ביהמ"ש בתנאי שישהה במעצר בית מלא אולם הפר התנאים המגבילים ועזב את הבית. העבירות נעברו בעת שהיו תלויים נגדו המאסרים המותנים. נתקבל בעניינו תסקיר והתביעה הצטרפה להמלצה של שרות המבחן להאריך המאסר מותנה יחד עם צו מבחן וצו שלצ ומאסר מותנה ואכן בסופו של יום הארכתי המאסר מותנה, הוספתי מאסר מותנה בגין הפרה של הפרת הוראה חוקית וכן צו מבחן וצו שלצ בהיקף של 120 שעות.

בתאריך 14.2.08 שוב הובא משם בפני ונדון בגין שני אישומים שעניינם להתפרצות לכלי רכב חונים. מהאחד גנב משקפיים מסוג רייבנד ואת תיקה של בעלת הרכב שתפסה אותו בכף וכן צירף אישום נוסף של התפרצות לרכב חונה בכך ששלח ידו לתא מטען פתוח ומתוכו גנב תיק עור וג'קט גינס.

גם במקרה זה גובש הסדר טיעון על פי הוסכם כי התנאי יוארך שוב במסגרת צו מבחן לסמים אם שרות המבחן ימליצו על כך. נתקבלו מספר תסקירים מהם עלה שהנאשם עלה ארצה בשנת 93, בגין 43 החל לצרוך סמים קשים על רקע קשיי הסתגלות ונקלע למצוקה כלכלית. מצבו הבריאותי התדרדר, החלה מעורבות בפלילים עקב תחושת תסכול וחוסר אונים.

הנאשם נשוי כ 22 שנה, אשתו עובדת, בנו שרת בצה"ל, ביתו בשרות לאומי, הוא מתואר כבעל ואב מסור שבעבר עבד קשה לפרנסת המשפחה. הנאשם ניסה להשתלב תעסוקתית ואף הקים מספר עסקים שכשלו. הנאשם לקח אחריות והביע חרטה. הוא היה מטופל במרכז המתאדון ושמר על יציבות.

בנסיבות אלה בסופו של דבר הוטל עליו פיצוי למתלוננים, קנס סמלי, שבתי והארכתי את המאסר המותנה של 5 חודשים עד ליום 6.6.12, הוספתי צו מבחן סמים וצו שלצ בהיקף של 100 שעות.

כאמור בתאריך 23.12.09 שוב נתפס פורץ לרכב חונה.

אין ספק כי צודקת התובעת בטענתה כי בתי המשפט התחשבו בו עד מאוד וכך גם התביעה שהרי מדובר בהסדרי טיעון שגובשו עימה.

בנוסף לאמור, בתאריך 15.7.09 נגזר דינו של הנאשם בתיק פלילי 1034/08 על ידי מותב זה בגין התפרצות לרכב חונה ומתוכו גנב שקית ובה שמלה, חבילת גומיות, ארנק ובו 55 דולר וכן 14 ₪ ושוב נתפס בכף והרכוש הושב לבעלים.

התייחסתי לכך שמדובר באדם הסובל מצהבת, סכרת, בעיות אורטופדיות, דיכאון כרוני ועוד.

במקרה זה עתר התובע להפעלת המאסר המותנה ולהוספת מאסר במצטבר. הכוונה היתה לאפשר לו לרצות מאסר בכלא אך הממונה לא מאשר מי שסובל מבעיות בריאות שכאלה נתקבלו מספר תסקירים ושרות המבחן שבו וביקשו להאריך המאסר המותנה לו להוסיף צו שלצ בהיקף של 180 שעות יחד עם צו מבחן.

ציינתי כי לאור העובדה שהוא מבוגר וסובל מבעיות רפואיות קשות עולה החשש שמא שליחתו לכלא יהיה עונש בלתי מידתי שיתקשה לעמוד בו, ולכן לאחר שהסכים לבצע שלצ בהיקף גדול מהמומלץ, ולאחר שהוזהר כי אם לא יעמוד בצו- יופקע ויוטל עליו עונש של מאסר נמנעתי מלהפעיל המאסר מותנה בשנית, הארכתי אותו במסגרת צו מבחן סמים, הוספתי פיצוי לבעל הרכב וצו שלצ בהיקף של 250 שעות.

למותר לציין כי הנאשם אכן מהווה פגע רע לחברה. למרות ההזדמנויות החוזרות ונשנות שניתנו לו ע"י ביהמ"ש, ובעיקר על ידי מותב זה שב לסורו, פורץ לכלי רכב כשבעת ההתפרצות לא יודע מה יימצא ברכב ואם מדובר ברכוש בעל ערך. מדובר במי שכיום יש להעדיף האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות.

בברע"פ 1020/09, אברהם זיתון נ' מד"י, נדון המבקש בבימ"ש שלום בנצרת בגין התפרצות לדירה, גניבה והפרת הוראה חוקית ל-30 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר מותנה בגין עבירות רכוש ולרכיבי ענישה נוספים, כולל פיצוי למתלוננת בסך 3000 ₪. ערעור לביהמ"ש המחוזי נדחה, תוך שבימ"ש מציין כי במאסרים קודמים שריצה לא היה כדי להרתיע, וכי ביצע העבירות עת היה בחלופת מעצר, תוך שמפר תנאי השחרור במצח נחושה, מתוך מטרה להוסיף ולבצע עבירות נוספות וכי יש להחמיר בעונשם של עברייני רכוש, העושים ברכוש הזולת כבשלהם, ולכן, ובשל עברו הפלילי המכביד, חרף הודאתו ונסיבותיו האישיות, גזה"ד הולם, ואין מקום להתערב. כב' השו' ג'ובראן בביהמ"ש העליון דחה הבקשה, ולגופו של עניין הוסיף וציין כי ביהמ"ש העליון עמד לא אחת על הצורך להחמיר בענישה של הפוגעים ברכוש הציבור ובתחושת הבטחון שלו, והדברים יפים שבעתיים מקום בו עסקינן בעבריין רצידיביסט, שלא נרתע ממאסרים קודמים, ביניהם ממושכים, ואשר יצא לביצוע העבירה כאשר מפר מעצר בית מלא, בו שהה כחלופת מעצר, גם בתקופת מאסר מותנה לא היה להרתיעו ובסמוך לאחר שחרורו שב וביצע העבירות לכן החמיץ הזדמנויות לשוב מדרכו הרעה, ולא נותר לו אלא להלין על עצמו.