מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד נ' בוכמן

החלטה

הנאשם נדון בהעדרו ביום 9.9.09, בגין עבירות של נהיגה בשכרות ונהג חדש המסיע שלושה נוסעים, ללא מלווה, לעונשים הכוללים בין היתר פסילה בפועל למשך שנתיים, בניכוי 30 ימי הפסילה המנהלית.

ביום 12.4.11 הגיש הנאשם בקשה לחישוב הפסילה, במסגרתה טען כי לא הפקיד את הרשיון בתיק בית המשפט, מאחר ורשיונו הופקד בתיק אחר קשור, בבית המשפט באשקלון, ביום 18.12.08.

לטענתו, מאז הפקדת הרשיון לא קיבל את רשיונו בחזרה ולא נהג כלל, והוא סבר כי הפסילה בתיק זה תחושב אוטומטית מסיום ריצוי הפסילה בתיק האחר.

לבקשה צורף אישור על הפקדת רשיון נהיגה מיום 18.12.08 ואישור משרד הרישוי מיום 4.5.11, לפיו תוקף רשיונו של הנאשם פקע ביום 15.1.09.

המאשימה התנגדה לבקשה, וציינה כי הנאשם הפקיד את רשיונו ביום 18.12.08 במסגרת פסילה בת 4 חודשים, כך שלמעשה סיים לרצותה לפני שנגזר דינו בתיק זה.

לפי החוק וההלכה הפסוקה, אין להורות על חישוב פסילה בדיעבד, אלא מיום בו הופקד רשיון הנהיגה או תצהיר בדבר העדר הרשיון למזכירות בית המשפט (ראו למשל רע"פ 4446/04 - ניסים ביטון נ' מדינת ישראל).

בנסיבות אלו, מן הדין היה לדחות את בקשת הנאשם ולהורות על חישוב הפסילה מיום הגשת הבקשה ואישור משרד הרישוי.

יחד עם זאת, מהחומר המצוי בתיק עולה, כי הנאשם לא חידש את רשיונו לאחר שפקע, כך שביום מתן גזר הדין, לא היה ברשותו רשיון נהיגה להפקדה.

בנוסף, מעיון בגליון ההרשעות הקודמות עולה, כי מאז ביצוע העבירה בתיק זה, לא הורשע הנאשם בעבירות תעבורה נוספות, עובדה המחזקת טענתו של הנאשם כי לא נהג במשך כל התקופה שחלפה מאז מתן גזר הדין.

זאת ועוד, מהמסמכים שבתיק עולה, כי הנאשם היה חייל בעת המשפט, וממכלול הנסיבות התרשמתי כי הנאשם נמנע מהפקדת רשיון נהיגה או תצהיר לתיק, בתום לב ומחוסר הבנת ההליכים המשפטיים.

למרות שאין באי ידיעת החוק כדי לפטור, החלטתי לפנים משורת הדין להתחשב בנאשם.

לפיכך, בהתחשב בתקופת הפסילה, בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה, ולפנים משורת הדין, החלטתי כי יש מקום להעתר באופן חלקי לבקשה מנימוקי צדק (לעניין זה ראו עפ"ת 30484-09-10 אברבנל נ. מדינת ישראל).

יחד עם זאת, לא ניתן לחשב את הפסילה ממועד שקדם לגזר הדין.

לפיכך, אני קובעת כי הפסילה תחושב מיום גזר הדין, 9.9.09.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.