מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד נ' בוטרשוילי

החלטה

1.בערעור פלילי 2083/96, בעניין תמר כתב, הדגישה כב' השופטת דורנר, כי תכליתו של סעיף 71 א' לחוק העונשין ותכליתו של סעיף 1 לתקופת המבחן- הינה תכלית שיקומית.

2.יחד עם זאת הוסיפה, כי "שיקומו של נאשם- הגם שהוא מהווה שיקול מהותי שלציבור כולו עניין בו- הינו אך אחד משיקולי הענישה, שאליו מתווספים שיקולים אחרים הנובעים מאופייה של העבירה.

אכן, ענישתו של נאשם היא אינדיווידואלית, ובית המשפט בוחן עניינו של כל נאשם ונאשם ואינו קובע את עונשו אך על פי מהות העבירה. ואולם, מהותה של העבירה, הצורך בהרתעת הרבים, ובעבירות שקורבנן אינו הפרט אלא הציבור כולו, אף הוקעת מעשה העבירה- בצירוף מדיניות ענישה אחידה ככל האפשר על יסוד שיקולים אלה- כל אלה משמשים כגורמים העלולים לגבור אף על שיקומו של הנאשם.

הימנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה המפורטים לעיל"

3.באותו פסק דין, ציין כב' השופט שלמה לוין, קווים מנחים, אם כי בלתי ממצאים, להימנעות מהרשעה ככל שמדובר בהיבט השיקומי של הנאשם ובין היתר, האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה, מהי חומרת העבירה, מה מידת הפגיעה של העבירה באחרים, מה הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות, מה יחסו של הנאשם לעבירה, השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם ועוד.

4.בע.פ 2513/96, מדינת ישראל נ' שמש, פד"י נ (3) 682, קבע כב' ביהמ"ש העליון כי "שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת, כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה, מפר את הכלל. בכך נפגע גם שורת השוויון בפני החוק".

5.על כן, נותר בתוקפו כלל היסוד, אשר נקבע עוד בבר"ע 432/85, רומנו נ' מדינת ישראל, מפי כב' הנשיא שמגר:"רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, נוקט בית המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה.

6.בענייננו, מדובר בכתב אישום חמור, גם לאחר תיקונו של כתב האישום, הכולל עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה (סתם), איומים והיזק לרכוש במזיד, במס' מועדים.

7.מדובר בעבירות שבוצעו במסגרת המשפחה, שכן האלימות הופעלה ע"י הנאשם כנגד הוריו ואחיו.

8.אין מדובר במעידה חד פעמית ובהתאם לתסקירו הראשון של שירות המבחן, מיום 10/1/10, המפרט את הרקע לביצוע העבירות, חלה, לדברי ההורים, נסיגה בהתנהגותו של הנאשם בשנים האחרונות ולפני כשנתיים הם פנו לטיפול פסיכולוגי, כאשר הנאשם התקשה לשתף פעולה בטיפול. בהמשך, קיבל טיפול פסיכיאטרי הרגעתי וכתוצאה ממנו חל שיפור יחסי במצבו- אך הוא הפסיק את הטיפול התרופתי וזה היה כנראה הגורם לאלימות המתפרצת, שוב ושוב.

9.בתי המשפט הורו לא אחת להחמיר בענישתם של הנוקטים באלימות במסגרת המשפחה.

10.על כן, בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה, לאור כל האמור לעיל, נראית המלצתו של שירות המבחן להימנע מהרשעה- מרחיקת לכת:

10.1אמנם, תפקידו של שירות המבחן הוא לשקול בראש ובראשונה את האינטרס של הנאשם ומבחינתו של שירות המבחן, אינטרס השיקום הוא ראשון במעלה.

10.2"מתפקידו של בית המשפט להעריך ולשקול נסיבות רבות ומגוונות, כמו למשל חומרת העבירה ונפיצותה בציבור, הגנה על שלום הציבור וביטחונו, הרתעת העבריין ועבריינים בכוח, התגמול שבענישה ובכיוצא באלה. שיקולים אלה אינם מתחום שיקוליו של קצין המבחן, ואין הוא אף מוסמך להמליץ לגביהם. השופט, הוא אשר ישים במאזני שיקוליו, כאחד השיקולים החשובים, גם את המלצתו של קצין המבחן. אך בכך לא סגי". (רשות ערעור פלילי 3058/07, מפי כב' השופט ג'ובראן ).

11.אשר על כן, אין מקום להימנע מהרשעתו של נאשם בעבירות אלימות חוזרות ונישנות במסגרת המשפחה.

12.הממונה על עבודות השירות יגיש לבית המשפט, בתוך 30 יום מהיום, חוות דעת בדבר האפשרות שעונש מאסר- באם יוטל על הנאשם- ירוצה בעבודות שירות.

13.גזר הדין יינתן איפוא ביום 17/10/10 בשעה 09:10.

14.העתק ההחלטה יישלח לממונה על עבודות השירות, גם באמצעות פקס ועם ווידוא טלפוני של דבר קבלתה על ידו.

15.תשומת לב הממונה על עבודות השירות כי ניתן ליצור קשר עם הנאשם בטלפון 054-6581915.