מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד נ' אבוקרט

החלטה

על פי ההנחיות אין מקום לדחות דיונים, בוודאי לא מן הטעם כי ראש לשכת תביעות משוחחת עם המתדיינים בעוד מספר חודשים, לפיכך על ב"כ הנאשם להשיב לאישום.

ניתנה והודעה היום כ"ט אדר תש"ע, 15/03/2010 במעמד הנוכחים.

דליה קליימן, שופטת

הכרעת דין

הנאשם הודה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום באמצעות בא כוחו ולפיכך, אני מוצאת את הנאשם אשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ומרשיעה אותו בהן.

ניתנה והודעה היום כ"ט אדר תש"ע, 15/03/2010 במעמד הנוכחים.

דליה קליימן, שופטת

גזר דין

הנאשם הורשע עלפי הודאתו בכך שבתאריך 30.3.09 נהג ברכב הגם שנפסל בנוכחותו ל-8 חודשים בגין נהיגה כאשר רשיון נהיגתו פקע זה מכבר, בנסיבות אלה נהג הנאשם גם ללא ביטוח, כמו כן נהג הנאשם ללא רשיון נהיגה בר תוקף.

מדובר בעבירה חמורה אשר יש בה יותר משמץ של זלזול באושיות החוק, עבירה נפוצה, על בתי המשפט להרתיע נאשמים בעבירות כגון אלה.

בבואי לגזור את דינו של הנאשם אתחשב בהודאתו בהזדמנות הראשונה, עיון בהרשעותיו הקודמות מעלה כי לחובתו 33 הרשעות קודמות בהן פסילות על תנאי ברות הפעלה ועבירות רבות של נהיגה כאשר רשיון הנהיגה פקע, מדובר בעבירה ראשונה מסוגה של נהיגה בזמן פסילה.

בבואי לגזור את דינו של הנאשם אתחשב בנסיבות המקרה ובנסיבותיו האישיות אך כאמור בצדק מדגישה התביעה את חומרת העבירה ונפיצותה.

התביעה עותרת למאסר בפועל, מנגד מבקשת ב"כ הנאשם להסתפק בזו הפעם במאסר על תנאי לצד עונשים נוספים.

קשה היא מלאכת גזירת הדין, קשה מכל מלאכת השיפוט, על שיקולי הענישה עמד כב' השופט ברק בע.פ. 212/79 פלוני נ. מ"י נ. פד"י ל"ד (2) עמ' 434 ואלה דברי בית המשפט שם:

"ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלה מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים ... תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר, מכאן שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת "שקלול" זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא עניין של שיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי, במסגרת המדיניות העונשית הכללית כפי שהיא מתבצעת על ידי בתי המשפט".

בהודאתו של הנאשם בהזדמנות הראשונה רואה אני הבעת חרטה ולקיחת אחריות על המעשה, אך רק ימים יגידו אם כך הוא הדבר.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים ולא בלי היסוס הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן בזו הפעם להסתפק במאסר על תנאי מרתיעה לצד עונשים נוספים שכן זו לנאשם העבירה הראשונה מסוגה של נהיגה בזמן פסילה ובטרם עונשין במלוא חומרת הדין ניתן להשיג את מטרת הענישה במקרה דנן בעונש של מאסר מותנה.

בנסיבות אלה אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

1.קנס בסך 2,000 ₪, או 25 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב-4 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 15.4.10.

אם לא ישולם הקנס, או אחד משיעוריו במועד, תעמוד יתרת הקנס לתשלום מיידי.