מ.י. תביעות חדרה -משטרת ישראל נ' מסרי ואח'

הכרעת דין

החלטתי לזכות את הנאשמים מחמת הספק.

1.כנגד הנאשמים הוגש ביום 22.9.03 כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 334 ו - 335 (א)(1) + 335 (א)(2) לחוק העונשין.

פרטי האישום:

2.הנאשמים מסרי עאמר ומהראן, מואשמים בכך שבתאריך 14.9.03, סמוך לשעה 14:30 – 14:00, בכפר קרע, תקפו את חומזה נעיראת (להלן:"המתלונן"), בכך שהנאשם 2 הפילו ארצה, אחז בידיו ולא איפשר לו לקום והנאשם 1 היכה בראשו באמצעות אבן ולאחר מכן דקר אותו פעמיים בראשו.

התשובה לאישום:

3.בישיבת יום 20.1.04 הנאשמים באמצעות סנגורם, כפרו בעובדות כתב האישום והנאשם 2 טען טענת אליבי לפיה לא היה במקום בעת שהתרחש האירוע המתואר בכתב האישום.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת:

4.הנאשמים הינם אחים, והנאשם 1 גר בשכנות למתלונן. מזה תקופה אביו של המתלונן מסוכסך עם משפחת הנאשמים (עם דודם) ובעקבות סכסוך זה אף התנהלו הליכים משפטיים בין הצדדים במסגרת תיק אזרחי והנאשם 1 היה אחד העדים באותו תיק.

5.מטעם התביעה העידו בפני חמישה עדים: המתלונן, אביו של המתלונן, עד ראיה ושני שוטרים. מטעם ההגנה העידו הנאשמים עצמם ואביהם.

ראיות התביעה :

6.עד תביעה מס' 1 הינו המתלונן חמזה נאהרת, המתלונן אשר נדקר במהלך האירוע.

לדבריו, ביום 14.9.03 בערך בשעה 14:00 (אחרי השיעור השביעי) הוא היה בדרכו חזרה מביה"ס כאשר הנאשם 1 נהג ברכב והנאשם 2 הלך ברגל. המתלונן עבר נתיב ואז הנאשם 2 תפס את המתלונן והנאשם 1 ירד מהרכב והכה את המתלונן בראשו עם סכין. המתלונן הדף את הנאשמים והלך לביתו.

בהמשך עדותו העיד המתלונן כי באותו יום כשהגיע לביתו הבחין באבנים זרוקות בחצר ביתו ובזכוכיות שבורות של חלונות ביתו, וכי אביו של הנאשם 1, הגר בסמוך לביתו, השליך את האבנים. עוד העיד המתלונן כי הבחין בפצע שהיה לאביו על צווארו אך אינו יודע מי פצע את אביו.

בהמשך עדותו העיד המתלונן כי כשהגיע לביתו, חבר של אביו הסיע אותו לביה"ח "הלל יפה" ושם תפרו לו את הראש ושחררו אותו לביתו.

התביעה הגישה גם תעודה רפואית של המתלונן (ת/1).

בחקירתו הנגדית העיד המתלונן כי ביה"ס נמצא במרחק של 15 דקות הליכה מביתו. עוד העיד המתלונן כי הנאשם 1 גר בשכנות לביתו, וכי אינו זוכר מה לבשו הנאשמים בעת האירוע, וכי לא ראה את הסכין עמה תקפוהו ורק מהתוצאה של הפגיעה שלו הוא חושב שנדקר עם סכין. כן העיד המתלונן כי לא ייתכן כי נפצע בעת שנפל ארצה עת התקוטט עם הנאשמים שכן אז לא חש בכאבים ורק כאשר תקפוהו הנאשמים הוא חש בכאבים. בחקירתו החוזרת העיד המתלונן כי הנאשמים הינם אחים.

7.מוחמד סאלם עאמר, שכנם של הנאשמים והמתלונן, העיד אף הוא בפרשת התביעה. בעדותו ציין כי התבקש על ידי אמו ללכת לראות מה פשר הצעקות בחוץ, וראה כי נזרקו אבנים לעבר ביתו של המתלונן והבחין במתלונן ששב הביתה פצוע.

בחקירה הנגדית סיפר העד, כי לא זיהה את הנאשמים כמי שהיו בין אותם אנשים שזרקו אבנים על ביתו של המתלונן.

8.מטעם המאשימה העיד גם נאהרת שחאדה, אביו של המתלונן (להלן: "העד" או "נאהרת").