מ.י. תביעות חדרה -משטרת ישראל נ' מחאגנה

גזר דין

הנאשם הורשע בהכרעת דין מנומקת בעבירה של התנהגות פסולה במקום ציבורי בניגוד לסעיף 216 (א)(1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977.

לא ניתן להתעלם מכך שלאחר שהמאשימה תיקנה את כתב האישום הראשון שהוגש לביהמ"ש, וכתב האישום המתוקן ייחס לו שלוש עבירות, בסופו של יום לאחר ניהול הוכחות בתיק, בהכרעת דין מנומקת כאמור הרשעתי אותו רק בעבירה של התנהגות פסולה במקום ציבורי, וזיכיתי אותו מעבירות של העלבת עובד ציבור ונסיון לתקוף עובד ציבור.

לנאשם אין הרשעות קודמות, ובנוסף, בפניי גם תסקיר שירות המבחן המפרט פירוט ראוי את נסיבותיו האישיות של הנאשם וגם את התייחסותו לעבירה בה הורשע, כמו גם המלצות לענין העונש.

למרות האמור לעיל ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש מבקש למצות את הדין עם הנאשם כשהוא מדגיש את הראיה הכללית בכל מה שקשור לתופעה אשר הפכה להיות תופעה נרחבת, כאשר עובד ציבור בכלל ורופאים בפרט נתונים לאלימות כזו או אחרת בזמן מילוי תפקידם ולכן תפקידו של ביהמ"ש במסגרת גזר דין ליתן הגנה לאותם עובדי ציבור.

גם אם אקבל את הראיה הכללית ואת התופעה הקשה שיש צורך למגר אותה, עדיין עומד בפניי הנאשם הספציפי אשר הורשע בעבירה ספציפית ואשר לו גם נסיבות אישיות ספציפיות.

בענייננו, הנאשם הורשע בעבירה מהמדרג הקל בכל מה שקשור לעבירות אלימות כלפי עובדי ציבור בכלל ורופאים בפרט והגם שיש למגר התנהגות ברוטלית כפי שהתנהג הנאשם על פי הכרעת הדין המנומקת, העונש שיש להשית עליו בגין עבירה זו צריך להיות מידתי ומאוזן בהתייחס כאמור לנסיבות של המעשה ולנסיבות של העושה.

באשר לנסיבות של העושה, מעבר לעובדה שאין לנאשם הרשעות קודמות, אזי על פי האמור בתסקיר המפורט במישורי חיים רבים הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי, ושירות המבחן לא התרשם שמדובר בנאשם עם מאפייני התנהגות אלימה או שולית. גם בהתייחס לעבירה אשר בה הורשע בהכרעת הדין המנומקת, בסופו של יום הנאשם לוקח אחריות על המעשה ומבטא הבנה לכך שהרופאה ביצעה את תפקידה כמיטב יכולתה ועליו היה להתנהג בצורה אחרת גם אם סבר שעל פי גישתו היא אינה עושה את עבודתה נאמנה. לכן צודק ב"כ הנאשם שתסקיר שירות המבחן אומר גם זאת ולא רק את הגישה הכללית של הנאשם תוך התייחסות לתסכול שלו מהתנהגות הרופאה.

לכן שירות המבחן לא המליץ על הליך טיפולי ובצד זה המליץ על השתת עונש של של"צ וכן ענישה הצופה פני עתיד אשר אני סבורה שבמכלול הנסיבות שבפניי זוהי ענישה ראויה, שכן היא משלבת ענישה חינוכית עם ענישה הצופה פני עתיד על מנת שהנאשם לא יחזור לבצע עבירות מהסוג בו הורשע.

הואיל וכך אני גוזרת עליו את העונשים כדלהלן:

1.מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה על הסעיף בו הורשע וכן עבירה מסוג אלימות גופנית או מילולית שענשה שנתיים מאסר ומעלה והכל עפ"י חוק העונשין התשל"ז – 1977, ויורשע בה בין בתקופת התנאי ובין לאחריו.

2.הנאשם יבצע עבודות של"צ בהיקף של 160 שעות עפ"י תכנית שתוכן עבורו ע"י ק. המבחן ותוגש לאישור ביהמ"ש תוך 30 יום.

ק. המבחן יכול, במידה והנסיבות יחייבו זאת, לשנות את מקום ביצוע השל"צ, כאשר דיווח יינתן לביהמ"ש.

3.אני מורה לנאשם לפצות את המתלוננת בסך של 500 ₪.

הפיצוי ישולם באמצעות מזכירות ביהמ"ש תוך 60 יום.

הודעה והוסברה זכות הערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום ח' כסלו תשע"א, 15/11/2010 במעמד הנוכחים.

פנינה ארגמן, שופטת

ויקי ב.

הוקלד על ידי: ויקי ביטון התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: