מ.י. תביעות חדרה -משטרת ישראל נ' בורטמן

בפני

כב' השופט משה גינות

הכרעת דין

1.בפתח הדברים, וכמצוות החוק, הנני מודיע על זיכויו של הנאשם מביצוע העבירות המיוחסות לו.

2.על הנאשם, נחום בורטמן, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בקלות ראש, התנהגות הגורמת נזק לאדם ולרכוש, וכן אי מתן אפשרות להולך רגל במעבר חציה להשלים חציה בבטחה.

על פי הנטען נגדו, ביום 8.1.05, ברח' ביאליק בחדרה, הוא מנע מהולכת רגל, עדי קרני שמה, להשלים חציית מעבר חציה בבטחה ופגע בהולכת הרגל בחזית שמאל של רכבו לאחר שזו הספיקה לחצות 2.40 מ' מרוחב הכביש.

3.הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.

4.הדיון בתיק זה נדחה מספר פעמים, בעיקר בשל אי התייצבות עדי התביעה, עד אשר התעורר צורך לחתום על צו הבאה כנגד העדה העיקרית בתיק, הגב' עדי קרני, אשר העידה בסופו של דבר ביום 16.11.08. כמו כן נדחה התיק לאחר שהנאשם אושפז בגין מחלה קשה.

5.מעדותה עולה, כי ביום 8.1.05 היא התהלכה ברחוב בחדרה יחד עם 2 מחברותיה. לדבריה, הן חצו מעבר חציה אחד והתכוונו לחצות את השני, חברתה נעה לפניה, כאשר לפתע רכב פגע בירכה הימנית. העדה זכרה כי חברתה צעקה והיא סבורה כי התעלפה. משהתעוררה, הבחינה בהמולה סביבה. חברתה הודיעה לה כי הוזמן אמבולנס אולם היא סירבה להתפנות לביה"ח. עוד היא סיפרה כי הרכב שפגע בה הגיע מכיוון ימין.

6.בחקירתה הנגדית, בתשובה לשאלות הסניגורית, השיבה העדה כי עוד במועד התאונה היא סיפרה לשוטר שהגיע למקום כי היא אינה זוכרת כיצד נכנסה למעבר החציה וכיצד פגע בה הרכב. זכור לה כי מיד לאחר התאונה היא ציחקקה וכי למעשה חברותיה סיפרו לה כי לאחר התאונה התעלפה אולם אלו לא מסרו הודעות במשטרה. לדבריה, היא הספיקה לעבור כמחצית ממעבר החציה, ובטרם חצתה הבחינה ברכב אולם זה היה רחוק מן המעבר.

7.השוטר, וסרמן יאן, שוטר סיור, היה השוטר אשר הגיע למקום התאונה, הלה רשם מזכר ת/1, ממנו עולה כי משהגיע למקום הבחין ברכבו של הנאשם אשר עמד בנתיב השמאלי מבין 2 נתיבים. לדבריו, גלגלי הרכב האחוריים היו על מעבר החציה. הנאשם זוהה במקום וטען כי אינו יודע כיצד המתלוננת נכנסה או קפצה למעבר. גם המתלוננת ציינה בפני השוטר כי אינה יודעת ואינה זוכרת "איך נכנסה למעבר החציה וכיצד פגע בה הרכב".

9.למחרת התאונה, נחקר הנאשם תחת אזהרה. באימרתו שנגבתה תחת אזהרה הוא טען כי נהג ברח' ביאליק בחדרה מכיוון מערב למזרח כשלצידו יושבת רעייתו. לדבריו, הוא נע בנתיב השמאלי סמוך לרמזורים המוצבים לפני הכניסה לכביש מס' 4; בהגיעו סמוך למעבר החציה, לפתע מצד שמאל, כיוון נסיעתו, קפצה המתלוננת אל המעבר בשלב שרכבו נע על מעבר החציה. הנאשם מדגיש כי בתגובה בלם בחוזקה. כאן המקום לציין כי השוטר וסרמן במזכרו ת/1 אכן מצא את החלק האחורי של הרכב על מעבר החציה. לדבריו, המתלוננת נפגעה מחזית שמאל של רכבו. הוא יצא מן הרכב ומצא את המתלוננת וחברותיה כאשר הן יושבות וצוחקות. הנאשם הדגיש באימרתו כי היה ערני וכי נהג במהירות נמוכה וכי הולכת הרגל המתלוננת זינקה אל הכביש בפתאומיות.

על גירסה זו חזר הנאשם בעדותו בפני.

10.כאמור, עם תום שמיעת הראיות וסיכומיהם הקצרים של הצדדים, החלטתי להורות על זיכויו של הנאשם מביצוע העבירות המיוחסות לו. ראשית, יש להדגיש, המאשימה לא הוכיחה כלל שהמתלוננת הולכת הרגל נחבלה, לא הוגשה בעניינה תעודה רפואית והיא אף לא העידה על כך. שנית, על עדותה של הולכת הרגל לא ניתן לסמוך כלל ועיקר משום שעדותה נגועה בסתירות ואין היא יודעת למסור פרטים חיוניים אודות התאונה, כגון מתי חצתה את הכביש, כמה מטרים הספיקה לעבור, היכן היתה אותה עת מכוניתו של הנאשם וכיו"ב.

אני סבור כי נוכח עדותה, והעובדה כי ישבה בחברת חברותיה תוך שהן פורצות בצחוק, ניתן לאמץ דווקא את גירסת הנאשם ולפיה המתלוננת זינקה לפתע אל הכביש ונפגעה מכנף שמאל של מכוניתו שעה שמחצית מרכבו חלפה על פני המעבר.

מכל מקום, לא מצאתי סתירה כלשהי בין עדותו של הנאשם בביהמ"ש לבין הודעתו במשטרה.

11.עוד אוסיף, כי בתיק זה נתגלה מחדל חקירתי בעל משמעות הפועל לזכותו של הנאשם, וכוונתי לעובדה שחברותיה של המתלוננת לא נחקרו כלל.

אין ספק שהמדובר בעדויות אשר יכולות היו לשפוך אור על נסיבות התרחשות התאונה, שכן אלו התהלכו לצידה של המתלוננת.

12.סוף דבר – הנני מורה על זיכויו של הנאשם מביצוע העבירות המיוחסות לו.

המזכירות תעביר עותק מהכרעת דין זו לידי הצדדים.