מ.י. תביעות חדרה -משטרת ישראל נ' אבטה

החלטה

ביום 9.2.09 הוטל על הנאשם צו של"צ ללא הרשעה (על יד כב' השופט (בדימוס) סברי מוחסן). משלא השלים הנאשם את עבודות השל"צ, הגיש שירות המבחן ביום 3.1.12 בקשה להפקעת צו השל"צ. שירות המבחן ציין כי הנאשם השלים 50 שעות מתוך 100 השעות שהוטלו עליו ומזה זמן רב אין קשר עימו שכן יצא את הארץ וטרם שב.

הבקשה נקבעה בפני וקבעתי דיון ליום 2.4.12, אולם הנאשם לא התייצב. גם לדיון הנדחה שהתקיים ביום 5.6.12 לא התייצב הנאשם, או אז טענה המאשימה כי אכן הנאשם יצא את תחומי המדינה בשנת 2011 וטרם שב.

לאור כך ביקשה המאשימה להתלות את ההליכים בהתאם להוראות סעיף 94א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982. לאור הערתי, לפיה סעיף 94א הנ"ל מאפשר התלייתו של הליך, רק לפני גזר הדין ואילו ענייננו בנאשם אשר דינו נגזר, ביקשה המאשימה שהות למסור תגובתה בכתב.

בתגובתה שבה המאשימה ועמדה על התליית ההליכים. לשיטתה, סעיף 71ד' לחוק העונשין, מורה כי נאשם שהוטל עליו צו השל"צ ללא הרשעה, רשאי בית המשפט לבטל את הצו ולהרשיעו. מכאן, טוענת היא כי "ההליך מוחזר אחורה לשלב שלפני הכרעת הדין ועל כן ניתן להורות על התליית ההליכים". לגופו של עניין טוענת המאשימה כי אין חולק שהנאשם לא השלים את צו השל"צ. המאשימה הפנתה לפסיקה בה הותלו הליכים והופקע צו השל"צ כאשר הנאשם לא אותר.

ב"כ הנאשם הגישה תגובה בכתב וטענה כי לא ניתן להתלות ההליכים, שכן ניתן גזר דין. עוד טענה היא כי לא ניתן להפקיע את צו השל"צ ללא נוכחות הנאשם וזאת לאור הוראת סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי.

דיון

אכן, כאשר מופקע צו של"צ בהתאם להורות סעיף 71ד לחוק העונשין, קמה סמכותו של בית המשפט להדרש לשאלת הרשעתו של הנידון, אם לא הורשע בדין, או להטיל עליו עונש נוסף, באם הורשע והוטלו עליו עונשים. בכך דומה סמכות זו להפקעת צו מבחן, אשר אף במסגרתה חוזר בית המשפט "אחורה בזמן" ומטיל עונשים נוספים על הנידון. מכאן, שאם מופקע צו של"צ ניתן לפרש את השלב שבו נמצא ההליך כשלב שלפני גזר הדין ולמצער לפני גזר הדין "הנוסף".

מכאן, שטענת המדינה שובה את הלב במבט ראשון, ואולם, עמדתה יוצרת מעגל שוטה שאינו מאפשר את קבלתה. על מנת "לחזור אחורה" בזמן למועד שטרם גזר הדין, יש לקבוע כי הנאשם הפר את צו המבחן ולהפקיעו. זאת ניתן לעשות רק כאשר הנאשם נוכח בדיון (ראה סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי) ומכאן שפרשנות זו של סעיף 71ד לחוק העונשין, לא תביאנו לפתרון הסוגיה, שהרי לא ניתן לאתר את הנאשם ולכן מבקשת המאשימה את התליית ההליך. אציין עוד כי המאשימה כלל לא טענה להפקעת צו השל"צ (ובדין עשתה כך) אלא רק להתליית ההליכים, כך שממילא תזה זו אינה ניתנת ליישום.

מכאן, שאת פתרון הסוגיה אין למצוא בגדרי סעיף 71ד לחוק העונשין, אלא לדעתי פתרונה מצוי בפרשנות המונח "גזר דין" כמשמעותו בסעיף 94א' לחוק סדר הדין הפלילי. בענייננו הנאשם נידון לצו של"צ ללא הרשעה ומכאן שאין מדובר בגזר דין מובהק, אלא בתי המשפט נוהגים לכנותו "החלטה" או "גמר דין" או "גזר דין ללא הרשעה". בית המשפט אשר הטיל את צו השל"צ לא כינה את הכרעתו "גזר דין" אלא "החלטה", אך מובן שכותרת זו לא תכריע את מהותה, אלא היא תוכרע על פי הפרשנות הנכונה שיש ליתן למונח.

סעיף 94א' לחוק סדר הדין הפלילי בא ליתן כלים בידי בית המשפט להתמודד עם מצב בו נאשם אינו מאותר ולא ניתן להמשיך בניהול משפטו. עד חקיקת סעיף זה, עמדה התביעה בפני דילמה. אם תבקש לבטל את כתב האישום, הרי שמדובר בזיכוי ואם תבקש להותיר התיק תלוי ועומד, יש בכך משום הכבדה על בתי המשפט ועל התביעה, הנדרשים לקיים דיון מעת לעת. עוד קבע הסעיף כי תקופת ההתלייה לא תבוא במניין מועדי ההתיישנות כאמור בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי (לתכלית התיקון ראה הצעות חוק 2194 מיום 28.7.93) .

מבחינה לשונית, החלטה במסגרתה מוטל על נאשם צו של"צ ללא הרשעה, יכולה להוות גזר דין. מנגד, אפשרית גם פרשנות הרואה בסיום הליך בדרך זו כהליך בו לא ניתן גזר דין, אלא החלטה בלבד שאינה מהווה גזירת הדין. שתי הפרשנויות אפשריות מבחינה לשונית והשאלה היא איזו פרשנות מגשימה בצורה נכונה יותר את תכליתו של סעיף 94א' לחסד"פ.

כאמור לעיל, תכליתו של סעיף 94א' הנה לאפשר הורדתו של תיק, בו נאשם אינו מאותר, מסדר יומו של בית המשפט, מבלי להביא לזיכויו וכן תוך שימנע מצב בו העבירה תתיישן בתקופת ההתלייה. ראה:

"הוראת סעיף 94א לחסד"פ נועדה לתת מענה במשפט הפנימי למצב שבו הוגש כתב אישום כנגד נאשם בישראל ולא ניתן להביאו להמשך משפטו מסיבות שונות, בין היתר בשל התחמקותו מן הדין. אי לכך, נדרש להתלות את ההליכים המשפטיים. בנסיבות אלה של התחמקות מן הדין, תקופת ההתלייה של ההליכים אינה פוגעת באפשרות חידוש ההליכים המשפטיים גם אם חלפה תקופת ההתיישנות לעבירות נשוא ההליך הפלילי. משמעות הוראה זו היא, כי במסגרת אכיפת הדין הפלילי בתוככי ישראל, התחמקות נאשם מן הדין לא תמנע חידוש ההליכים גם אם בינתיים העבירות נשוא ההליך התיישנו. הרציונל לכך הוא כי מי שמתחמק מן הדין אינו רשאי ליהנות מן ההתיישנות ולכן התליית הליכים שנגרמה עקב הימלטות לא תמנע חידוש הליכים גם אם העבירות התיישנו בינתיים. סעיף 94א מפנה במפורש לסעיף 9 לחסד"פ, הוא סעיף ההתיישנות בפלילים, אשר במסגרת סעיף 9(ד) מחיל את עיקרון ההתיישנות בפלילים, ואת העילות לקטיעת ההתיישנות, גם על הליכי הסגרה. "

עפ 2144/08 ‏ ‏ אברהם מונדרוביץ נ' מדינת ישראל , (פורסם בנבו (14.1.10))

בעניינו ההליך הסתיים והבקשה הנדונה היא אשר "עוררה" אותו. אין מדובר במצב בו אם הבקשה תמחק הנאשם יזוכה. מכאן, שלא מתקיים החשש מזיכוי שעומד בבסיס תכליתו של 94א.

האם החשש להתיישנות העבירה בתקופת היעדרותו של הנאשם מצדיק התליית ההליכים? לדעתי התשובה בשלילה. חששה של המדינה (אם בכלל, שכן לא נטען בעניין זה דבר) נוגע להתיישנות עונשו של הנאשם ואילו סעיף 94א' לחסד"פ מונע את התיישנות העבירה בתקופת ההתלייה, אך לא את התיישנות העונש. הסעיף מפנה מפורשות לסעיף 9 לחסד"פ העוסק בהתיישנות העבירה, להבדיל מסעיף 10 לחסד"פ שעוסק בהתיישנות העונש.

בענייננו ההליך הסתיים והוטל על הנאשם עונש של של"צ. מטרת בקשת שירות המבחן היא להפקיע את עונש השל"צ ולהטיל עונשים חלופיים. על כן סעיף 94א' אינו נותן מענה למצב בו הנאשם אינו מבצע את עונשו ומכאן שאין טעם להתלות את ההליכים כדי למנוע מצב זה.

כאשר נמצא שמחיקת הבקשה לא תביא לזיכוי הנאשם מחד, ומאידך התליית ההליכים לא תמנע חשש להתיישנות, אינני מוצא להתלות את ההליכים.

בשים לב להצהרת המאשימה לפיה הנאשם יצא את הארץ ולא שב, אני מורה על מחיקת הבקשה. כאשר יאותר הנאשם ניתן יהיה לחדש את ההליכים בכפוף לכל דין.