מ.י. שלוחת תביעות תחנת פתח תקוה נ' שרגא

החלטה

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בעבירה של מעביד המעסיק תושב זר שלא כדין בניגוד לסעיף 12 א' (ב) לחוק הכניסה לישראל. על פי כתב האישום ביום 21/1/08 בסמוך לשעה 19:20 באלעד העסיק הנאשם בביתו תושב שטחים, אשר לא היה בידו אישורי שהייה וכניסה לישראל.

2.בישיבת יום 5/4/09 רשם בית המשפט בפניו את הודייתו של הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום תוך שהוא מפנה את הנאשם לקבלת תסקיר משירות המבחן אשר התייחס בין היתר לשאלת ההרשעה או אי ההרשעה.

3.בישיבת 13/9/09 לאחר שנתקבל תסקיר שירות המבחן טענו הצדדים לעניין הענישה הראויה , ואולם לאחר הטיעונים נותרו הצדדים במחלוקת האם יש לסטות מין ההלכה הנוהגת בדבר הרשעה ולצורך כך בית המשפט איפשר לנאשם להציג מסמכים נוספים בפני שירות המבחן והמשך הדיון נקבע כאמור ל-29/12/09.

בישיבה מיום 29/12/09 השלימו הצדדים טענותיהם לעניין אי ההרשעה מחד ולעניין הענישה הראויה ככל שבית המשפט לא יעתר לבקשה להימנע מהרשעתו של הנאשם וזאת לאחר שנתקבל תסקיר נוסף מטעם שירות המבחן.

4.הכלל הוא כי יש להרשיע אדם בשל ביצועה של עבירה. בע.פ 2083/96 כתב נגד מדינת ישראל פד"י נ"ב (3) 337 נקבעו המבחנים לאי הרשעה: על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם וסוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. חזרה על כללים אלה נעשתה בהלכות רבות אחרות של בתי המשפט ואף בע.פ 5102/03 מדינת ישראל נ.קליין בו נאמר כי חריגה מן הכלל של הרשעת נאשם בעבירה שיוחסה לו תעשה במקרים חריגים ומיוחדים כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של הרשעה פלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין התועלת שתצמח לחברה ולאינטרס הציבורי מקיומה של ההרשעה.

5.שירות המבחן כאמור הגיש 2 תסקירים כאשר מהתסקיר הראשון מיום 9/8/09 עלה חששו של הנאשם כי הרשעה בדין תפגע באפשרויות העסקתו בתחום ההוראה בעתיד, לכן שירות המבחן המליץ שלא להרשיע את הנאשם בדין ולהסתפק בהטלת צו של"צ בהיקף של 200 שעות. יאמר כי באותה תקופה לא היה הנאשם מועסק כלל ועיקר. תסקיר משלים אשר הוגש ביום 13/12/09 מלמד כי הנאשם עובד בבית הספר "דרך המלך" כמורה ממלא מקום מקצועי ואף שובץ לעבודה בחינוך מיוחד. על פי מכתב של מנהל בית הספר עולה בוודאות, על פי האמור בתסקיר שירות המבחן, כי אם הנאשם יורשע בדין לא תוכל מערכת החינוך להעסיקו שכן הדבר אינו עולה בקנה אחד עם דוגמא אישית הנדרשת ממורה ומחנך בישראל.

6.ומן הכלל אל הפרט.

הנאשם מתנדב בעמותות "עזר בנימין" ו"חסדי שמואל" בייעוץ לקהילה, הורים ובני נוער מלמד כאמור בחינוך מיוחד ומשקיע רבות בקידומם של אותם תלמידים חריגים כאשר למערכת החינוך, על פי האמור בתסקיר שירות המבחן, אינטרס להמשיך ולעסיקו כמורה מן המניין.

לנאשם אין הרשעות קודמות ואף לא כל רישום אחר. מדובר, לטעמי, במעידה חד פעמית אשר יכול ונובעת מהדברים המפורטים בתסקיר שירות המבחן לפיו הנאשם סבר כי די בהצגת כרטיס מגנטי ובכך יש משום אישור להעסיק עובד זה, כאשר בפועל הנאשם לא היה מודע כי מעבר להחזקת הכרטיס מגנטי יש צורך ברישיון ממש, שהרי כל העסקתו של אותו עובד היה בשיפוץ נקודתי בביתו.

7.האינטרס הציבורי דווקא במקרה זה הינו שאין להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו שהרי תרומתו לחברה עולה לאין שיעור על תוצאת הרשעה, הן בשל היותו מתנדב בעמותות שענינם ייעוץ לקהילה והן בשל עבודתו כמורה ובעיקר בתחום החינוך המיוחד.

אשר על כן אינני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו.

8.לאור האמור מעלה אני מטיל על הנאשם של"צ בהיקף של 200 שעות אשר יבוצעו במחלקת החינוך של עיריית ראש העין בהיקף של 5 שעות שבועיות.

שירות המבחן יגיש תסקיר בתום ביצוע עבודות השל"צ.

ניתן היום, כ"א טבת תש"ע, 7 ינואר 2010, במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: