מ.י. שלוחת תביעות תחנת פתח תקוה נ' סלימן ואח'

בפני

כב' השופטת עינת רון

הכרעת דין

נגד הנאשם ושניים אחרים, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות בכך שביום 25/9/04, בראש העין, תקפו את בועז בושארי (להלן: "המתלונן") בכך שהיכו אותו בכל חלקו גופו במוט ובמקלות. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן חבלות של ממש.

שני האחרים, שלמה סלימן ותומר סולומון בחרו להודות. כתב האישום בעניינם תוקן. הדיון בעניינם הופרד, הם הורשעו על פי הודאתם בכתב האישום המתוקן, ועונשם נגזר.

המתלונן מסר בעדותו כי הינו קרוב משפחתם של הנאשמים בתיק זה, כך ששלמה סולימן הינו דודו – אחיה של אמו; תומר הינו בנו, דהייינו בן דודו והנאשם אף הוא קרוב משפחתם.

המתלונן תאר כי במוצאי יום כיפור עסק עם בני משפחתו בבניית סוכה ואזי הגיעה אסתר סולימן, אשתו של שלמה, אל חצר בית הוריו. בשל סכסוך קודם במשפחה, כך ציין, היא לא אמורה היתה להגיע אל המקום ועל כן אף שאל אותה לפשר מעשיה במקום וביקש כי תעזוב כיוון שהיא יוצרת מתח וסכסוכים. בתגובה השיבה אסתר כי המקום אינו שלו ובכעסו התיז עליה המתלונן מים ובגין כך הוגש נגדו כתב אישום והוא הודה בכך ונדון למאסר מותנה.

(הכרעת הדין וגזר הדין בענין זה הוגשו לביהמ"ש – ת/1).

כמחצית השעה לאחר אירוע זה, כך תאר המתלונן הגיעו השלושה: שלמה, תומר והנאשם אל הכניסה לביתו, שכן הוא מתגורר בדירה בחצר האחורית של בית הוריו וקראו לו לצאת החוצה. בשלב זה עדיין לא ידע במי המדובר, אך משפתח את הדלת הבחין בהם והבחין כי השלושה מחזיקים אלות בידיהם. מיד עם פתיחת הדלת קפצו עליו השלושה והיכו אותו עד שהתמוטט. אף לאחר מכן המשיכו השלושה במעשיהם. לדבריו של המתלוננן כל השלושה היכו אותו מכות נאמנות והוא היה חבול בכל גופו, כפי שאף ניתן להבחין בתמונות שצולמו על ידי אחיו, ושהובאו על ידיו למשטרה. המתלונן הוסיף כי נזקק לטיפול רפואי וכי במשך שלושה שבועות היה בחופשת מחלה וסבל מכאבים ומתשישות. בנוסף לחבלות הגופניות, כך ציין, משעזבו השלושה, הם שברו את דלת הכניסה וכן את השמשה האחורית של הרכב.

בחקירה הנגדית אישר העד כי במקום נכחו אמו וכן גיסתו אודליה. לטענתו השתיים לא מסרו הודעה במשטרה כיוון שאמו אשה פחדנית אשר נלחצה מן האירוע ואף יכולה היתה לקבל בגינו התקף לב. אודליה היתה אז בחודש התשיעי להריונה והוא לא רצה שיקרה אסון. לטעמו, לו היו מזמנים את אודליה, היא היתה מגיעה למסור הודעה.

הוטח במתלונן בחקירה הנגדית כי הוא זה שתקף את תומר ושלמה במקל והוא הכחיש את הדברים ואף ציין כי לא היה ברשותו מקל. כן עמד על כך כי כל השלושה היכו אותו, לרבות הנאשם וכי חלקו שלו באירוע היה בכך שניסה להגן על עצמו בכך שהרים את ידיו על מנת להתגונן מפני המכות.

לשאלה מדוע לא נשאר מאחורי דלתו הנעולה, למרות שהוזהר על ידי אחיו כי מתקרבים לביתו, אלא יצא החוצה, השיב כי אין לו תשובה טובה לכך.

עופר דובנו, החוקר שגבה את הודעת הנאשם, אישר כי את התמונות המתעדות את החבלות שנגרמו למתלונן קיבל מאת המתלונן וצרף לתיק החקירה וכיום אינו יכול להסביר מדוע לא ליווה פעולה זו שלו במזכר כלשהו. כן לא היה בפיו של העד הסבר ממשי לשאלה מדוע באם הזכיר המתלוננן את אמו וגיסתו כעדות ראיה, הן לא זומנו למסירת הודעה. החוקר גם לא יכול היה ליתן הסבר מדוע נחקר הנאשם, כמו גם עדים אחרים בתיק זה רק מספר חודשים לאחר הגשת התלונה.

השוטר גלעד שורקי הוא שהוזעק למקום האירוע, וכעולה מדו"ח הפעולה שערך (ת/3) אודליה היא שהזעיקה את המשטרה, הגם שהשוטר לא שוחח עימה, כך על פי עודתו, במקום האירוע. כעולה מדו"ח פעולה זה, משהגיעו השוטרים למקום הם פגשו במתלונן יושב בחוץ כאשר מגבת וקרח על פניו וכשהסיר את המגבת הבחין השוטר שעינו של המתלונן אדומה ומנופחת. משהסיר המתלונן את חולצתו, הבחין השוטר בסימנים אדומים על גבו. המתלונן התלונן בפני השוטר על כאבים בכתפו ועל קשיים בתנועה. בחזית הבית חנה רכב ובו חלון אחורי מנופץ. בביתו של המתלונן נראתה דלת הזזה שכמה משלביה נותקו ממקומם ולדברי המתלונן, הוא נדחף לעבר הדלת. המתלונן מסר לשוטר באותו מעמד כי שלמה, תומר והנאשם הם שתקפו אותו באמצעות אלות בכל חלקי גופו לאחר שסילק את אשתו של שלמה מביתו והתיז עליה מים. עוד ציין המתלונן כי העדים לאירוע היו הוריו ואחיו ליאור. המתלונן פונה לקבלת טיפול רפואי. שלמה ותומר שהיו במקום עוכבו לחקירה ואילו הנאשם לא היה במקום ואף לא השיב לטלפון בביתו – הכל כעולה, כאמור, מדו"ח הפעולה.

ליאור בושארי, אחיו של המתלונן מסר כי הוא צילם את חבלותיו של המתלונן וכי התמונות הן אלה אשר נמסרו למשטרה. באשר ליום האירוע תאר כי בעת הקמת הסוכה, נכנסה אסתר והמתלונן ביקש ממנה לעזוב , אך היא סרבה. במהלך ויכוח שהתפתח ביניהם, נטל המתלונן צינור מים והתיז עליה. כחצי שעה לאחר מכן הבחין בשלמה, תומר והנאשם רצים עם מקלות ונכנסים לעבר הבית. הוא ניסה למשכם ובכל פעם שהצליח למשוך לאחור אחד מהם נכנסו האחרים, כאשר כל אותו הזמן השלושה היכו ובעיקר את המתלונן. בכל עת שהעד ניסה למשוך מעל המתלונן את אחד מהם היכה אותו אחר מהם. בשלב מסויים המתלונן שכב על הרצפה בשל המכות והעד הגן עליו בגופו. העד סיפר אף על לום ברזל שהיה של שלמה ועוד תאר כי משעזבו את המקום נשמע רעש של זכוכית נשברת והיתה זו שמשת הרכב של המתלונן.

בניגוד לעדותו של המתלונן, ציין העד כי לא הספיק להזהיר את אחיו כי השלושה מתקרבים אל ביתו וכי אם מאן דהוא אמר כך, יתכן והכוונה למישהו אחר שצעק לעבר אחיו באזהרה כזו.

העד הוסיף כי אכן אודליה היתה נוכחת במקום האירוע, אך לא ראתה את מהלך הקטטה עצמו. העד הכחיש את הטענה כי המתלונן הוא שהתנפל על שלמה ותומר עם מקל. עוד ציין כי היה עסוק כל העת בלהגן ובלהדוף ולא הסתכל מסביבו על הנעשה וזאת באשר לשאלה האם המתלונן תקף את האחרים.

נטען כלפי העד כי הנאשם לא היה מעורב כלל ועיקר בקטטה וכי עמד מן הצד ואף אמר לאחרים כי יעזבו את המקום. העד השיב כי כל השלושה אחזו במקלות.

שלמה בושרי שהינו אביהם של המתלונן ושל ליאור אישר את שנאמר על ידי האחרים באשר לאירוע שבין המתלונן לבין אסתר. לאחר זמן מה שמע צעקות הקוראות בשם המתלונן ואזי הבחין בשלושה:שלמה, תומר והנאשם כשהם פורצים את השער ובידיהם מקלות, והחלו לרוץ לעבר המתלונן. לאחר מכן הבחין בבנו השכוב על הקרקע ושלושתם עם המקלות מסביבו, כאשר ליאור הגן עליו לבל יכו אותו. העד מסר בוודאות כי בידי הנאשם היה מקל והוא נטל אותו מידיו וכאשר השלושה עזבו את המקום, הוא החזיר לו את המקל. לאחר מכן פונה בנו המתלונן לחדר המיון והם הבחינו כי שמשת רכבו מנופצת.

העד אישר בחקירה הנגדית כי את הכאתו של המתלונן לא ראה אבל הבחין במקלות שבידיהם של השלושה וכן הבחין בליאור המסוכך בגופו על המתלונן. גם עד זה לא שמע את ליאור הצועק להזהיר את המתלונן כי באים לתקפו.