מ.י. שלוחת תביעות תחנת פתח תקוה נ' זלצר ואח'

פסק דין

ייאמר כבר עתה כי הנאשמים זוכו מן האשמות אשר יוחסו להם בכתב האישום.

נגד נאשם 1 ונאשם 2 שהינם אב ובנו (בהתאמה) הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של איומים, היזק לרכוש במזיד, הדחה בחקירה והחזקת סכין.

על פי הנטען בכתב האישום הרי שבתאריך 23/11/07 עת שיפץ משה יצחק – המתלונן ושכנם של הנאשמים, את ביתו הוא הזמין למקום משאית עם משטחים של חומרי בנין: שקי מלט וחול ואריחי קרמיקה.

המיוחס לנאשמים הוא כי כאשר נהג המשאית פרק את חומרי הבנין במקום דרשו הנאשמים לפנותם מהשטח בטענה כי זה בבעלותם, איימו על המתלונן ועל הנהג, כאשר סכין ברשותם, פגעו בחומרי הבנין ולאחר מכן פנו אל המתלונן ודרשו ממנו לבטל את תלונתו שבמשטרה.

המתלונן תאר בבית המשפט כי אל ביתו מוביל שביל גישה המשותף לו ולביתם של הנאשמים כאשר ביתם של הנאשמים הראשון וביתו שלו לאחר מכן. אין דרך אחרת להגיע אל ביתו אלא באמצעותו של שביל זה.

לאחר שהזמין חומרי בנין לצורך שיפוץ ביתו, הגיע למקום נהג המשאית ופרק את החומרים, אלא שהנאשם 1 אמר לנהג לבל יפרוק את הסחורה. אלא שהנהג הבהיר לו כי לא אליו הביא את הסחורה והמשיך במעשיו. העד הבחין כי במקום מתפתח ויכוח בין השניים ויצא מביתו.

לדברי העד, האב ובנו החלו לאיים שעליו להוציא את הסחורה. האב הביא סכין והשניים קרעו את שקי הסחורה. כאשר לטעמו של העד הבן מילא אחר הוראות אביו בענין זה.

לדברי העד הדברים שנאמרו לו היו: "אני אשחט אותך אני אדקור אותך" וכן הוסיף כי האב איים גם על נהג המשאית כי אם לא יוציא את הסחורה מן המקום הוא יקרע את צמיג המשאית וידקור אותו.

העד ציין כי לאור כל אלה נמלט מהמקום והמתין לשוטרים שהזעיק. משהגיעו אלה הראה להם את השקים הקרועים ואת אריחי הקרמיקה השבורים.

עוד סיפר העד כי גם לאחר שהמשטרה עזבה את המקום ובהמשכו של יום היתה התגרות מצד הנאשמים והאב יצא והמשיך לאיים עליו. התובעת רעננה זכרונו באשר לכך שהתקשר אל המשטרה והתלונן על כך שהנאשם 1 איים עליו שיבטל את תלונתו, ועל כך השיב המתלונן: "כן היה זה לא איום אחד הרבה איומים שלא התלוננתי עליהם".

בחקירה הנגדית משהוטח במתלונן כי נהג המשאית נענה לבקשת הנאשמים ונטל את הסחורה באמצעות המנוף, השיב כי אינו זוכר.

עוד הטיחה בו ב"כ הנאשמים כי משהתקשר למשטרה לא אמר כי הנאשם 1 התגרה בו ואיים עליו כפי שמסר בבית המשפט, לא מסר כי הנאשם אמר שישליך עליו בקבוק תבערה. ועל כך השיב: "הוא התגרה בי ועד היום מתגרה בי ... נכון זה היה מחסום אולי אמרתי לשוטר ולמה את חושבת שלא קיבלתי איומים... הוא לא שאל אותי זה התפקיד של השוטר ... הרבה איומים ועד היום וגם איימו עלי לא לבוא להעיד במשפט תיאמתי עם התובעת מה להגיד רציתי לכתוב את זה אבל היא לא הסכימה".

משהטיחה בו ב"כ הנאשמים כי הנה שוטרים שהגיעו למקום לא רשמו דבר מפיו ואף לא ציינו דבר על סחורה שהושחתה , השי ב כי אינו יכול לומר לשוטר מה לרשום ובאשר לו עצמו הרי שהיה אותה עת בטראומה ועל כן יתכן ולא זכר, אולם לטעמו על השוטר היה לרשום כי הסחורה הושחתה.

המתלונן אישר בשפה רפה כי יתכן וכפי שמסר נהג המשאית, הוא אכן אמר לו להוציא את הסחורה מן המקום לאור התנגדות הנאשמים. משנשאל מדוע לא מסר זאת לשוטרים שהגיעו למקום, מסר תשובה שאינה לענין.

לטענת המתלונן הנאשם 2 הוא שהחזיק בסכין וחתך את שקי הסחורה וזאת בהוראתו של הנאשם 1.

המתלונן אישר כי עד כה לא ישלם עבור הסחורה.

ארדן פייביש, נהג המשאית, סיפר כי אין לו כל מושג מהו מהות הסכסוך הקיים בין הנאשמים לבין שכנם. הוא הגיע למקום ופרק את הסחורה ואזי יצאו שני הנאשמים ופתחו בוויכוח עם השכן. בשל כך, החליט הנהג להוציא את הסחורה אל מחוץ לשביל והניחה על המדרכה מחוץ לחצר.

העד תאר כי אחד הנאשמים יצא החוצה עם סכין מטבח והאחר עם סכין יפנית והחלו לחתוך את הסחורה וכן איימו עליו כי אם לא יעזוב את המקום, יפוצצו אותו וידקרו אותו . השכן – הלקוח נמלט מן המקום. על פי תיאורו של העד, השניים שברו את הסחורה ושפכו את המלט.

עוד ציין העד כי עד כה לא קיבל תשלום עבור הסחורה.