מ.י. שלוחת תביעות תחנת פתח תקוה נ' אברהם

בפני

כב' השופטת עינת רון

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שני פרטי אישום – באחד יוחסו לו עבירות של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות, איומים וסחיטה באיומים, בכך שבתאריך 9/4/08, לאחר שהתעורר אצלו חשד כי המתלוננים שהם שניים שהיו מועסקים אצלו אותה עת, גנבו ממנו , הגיעו אל בית העסק של הנאשם ארבעה אלמונים שזהותם אינה ידועה והטיחו בהם אשמות כי גנבו מאת הנאשם. הארבעה החלו לתקוף את המתלוננים, כאשר לאחר זמן קצר, הצטרף אליהם גם הנאשם. הגם שהמתלוננים הכחישו את שהוטח בהם, הם נדרשו להודות בגניבה. לאור כך, נמשכה התקיפה וזו נעשתה אף באמצעות אמצעים כגון מקלות, לומים, כסאות, בקבוקים ועוד.

הנאשם איים על אחד המתלוננים כי באם לא ישלם לו סכום של 1,500,000, יפגע בו ובהוריו ועל המתלונן השני איים, כי באם לא ישלם לו 1,000,000 ₪, ירצח אותו ויהרוס את מסיבת בר המצווה של בנו.

הנאשם והאלמונים שחררו את המתלוננים רק לאחר שאלה הבטיחו להם מקדמה בסך 20,000 ₪.

לשני המתלוננים נגרמו חבלות כתוצאה מתקיפה זו.

פרט האישום השני ייחס לנאשם עבירות של העסקת תושב האזור והלנת תושב האזור, לפי חוק הכניסה לישראל, בכך שאותה תקופה העסיק והלין שני תושבי אזור ללא היתר כדין.

חיים פליטמן, שהינו אחד המתלוננים (להלן: "חיים"), סיפר כי עבד אצל הנאשם. לעבודתו זו הגיע באמצעותו של המתלונן האחר שלמה קרסיק (להלן"שלמה") אשר עבד בעסק זה זמן רב ואשר הינו בן דודו והוא אשר הכיר אותו לנאשם. בסה"כ עבד אצל הנאשם כחמישה חודשים בעסקו של הנאשם בכפר ברא. עניינו של עסק זה הספקת משטחי עץ למפעלים.

המתלונן סיפר כי כחודשיים לאחר תחילת עבודתו,החל הנאשם, ככל הנראה, לחשוד בו כי הוא גונב סחורה מן העסק והחל להטיח בו חשדות אלה ואף לאיים עליו, בדברים אשר כללו דיבורים אודות משפחות פשע.

באשר ליום האירוע תאר המתלונן כי התנהל בעבודתו כרגיל ובשעה 15.00 עלרך התקשר אליו הנאשם וסיפר לו ששלמה מעוניין לעזוב את העבודה והאם ברצונו להשאר והוא השיב בחיוב. בשעה 15.30 לערך עבר הנאשם במקום, נופף לו לשלום ואמר לו להתקשר לכשייסיים.

בשעה 15.45 לערך נכנס רכב ובו ארבעה בחורים, ועימם טאהר, שאף הוא עבד בעסק זה והחנו את רכבם בצד. המתלונן ניגש אליהם והבחין כי מדובר באנשים שאינו מכיר אותם ומעולם לא פגש בהם. למיטב הבנתו מדובר בישראלים, יהודים, דוברי עברית, ממוצא מזרחי. במקום היה שלמה אשר המתין לו לסיום העבודה. הארבעה שאלו מיד היכן הטלפונים שלהם ונטלו אותם ומיד קפצו עליהם. לא לפני שסילקו את הפועלים שקודם לכן היו במקום החוצה.

בלשונו של המתלונן כך התנהל האירוע:

"זה היה הצורת אלימות פיזית לא יודע להגדיר אך בכלים שהם השתמשו כל אדם יכול להבין איזה צורת מכות. אלימות אני משער בין רבע שעה לעשרים דקות עד חצי שעה.פשוט באו גרזנים קרשים, אלות כסאות מי עדן כל מה שבא ליד. שנינו על הרצפה וזה רק חבטות..." בשלב זה הצטרף אף הנאשם לאירוע.

המתלונן המשיך ותאר את מהלך הדברים לאחר מכן:

"פשוט אלימות... זאת אומרת זה מכות שאני לא יכול לתאר זו פעם ראשונה מכות פיזיות כאלה. ממש לא עולה על הדעת. אם אתה מסתכל על הבן אדם זה רצח בעינים. שואלים אם גנבת, אני לא גנבתי כלום, אמרתי לא גנבתי, כשאני אומר לא, זה קרש בפנים ובראש. אם אני משהו שלא מוצא חן בעיניהם ולאוזנם, זה אלימות. תגיד מה שאנו רוצים לשמוע..... פיזית היכו אותנו חמישה. ארבעה ודודו. היה בחור שמסדר את העניינים הכספיים. הכלים הגיעו יחד איתם הגרזנים והאלות הגיעו איתם ברכב שלהם."

המתלונן הוסיף כי אחד מהמכים שמע מטאהר כי בכל יום שישי השניים גנבו 15,000 משטחים, דבר שאינו הגיוני כלל ועיקר, שכן אפילו נגנבו רק חמישים – מאה משטחים בשבוע, היה על הנאשם לשים לב לכך.

המתלונן ציין כי הוא התגונן מפני המכות בידיו בלבד שכן, לא היתה לו כל אפשרות אחרת.

את חלקו של הנאשם באירוע, תאר המתלונן כך:

"כשראיתיו לראשונה היינו על הרצפה והם מאחורינו עם גרזן ביד ומי שיזוז יחטוף בראש. הכל הנחיות של דודו. אני ראיתי .... כשדודו עלה למעלה לקח כף אלומיניום והחל לחבוט בשלומי מהראש מותניים רגליים בטן עיניים לא משנה איפה חבטות...."