מ.י. שלוחת תביעות תחנת פ"ת תעבורה נ' כרוב

גזר דין

בכתב האישום ובמסמכים שתמכו בנטען מתוארת חבלה של ממש, שברים בצלעות ובאגן וכן קרע בריאה.

מדובר בחבלה של ממש מן הסוג הכבד, עניין אשר כבשגרה לא עולה בקנה אחד עם פסילת חובה בלבד.

על פי הפסקה המקובלת עלינו קיימת נפקות עונשית לגבי חומרת הפציעה.

ראה למשל רע"פ 3764/05 ורד בן זויה נגד מדינת ישראל, אירוע בו נחבל קטין חבלות של ממש. בית המשפט העליון אישר עונש של שישה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופסילת רישיון נהיגה למשך 5 שנים.

יש להדגיש, כי בעניין הנ"ל היו חמורות יותר תוצאות התאונה, וכן רשלנות הנאשמת היתה גבוהה יותר, אך יש ליתן משקל להנמקת בית המשפט העליון אשר קבעה:

"תוצאותיה של התאונה אשר לה גרמה המבקשת ברשלנותה - חמורות הן. העובדה כי בחלוף כשלוש שנים ממועד התאונה כבר היה מצבו של הנפגע טוב בהרבה - וזאת לאחר אישפוז לא קצר בבית חולים לשיקום - אינה גורעת מחומרת התוצאות ומהשפעתן הקשה על חייו של הנפגע ועל משפחתו.".

...

בעבירות תעבורה אשר יש בהן כדי לסכן חיי אדם גוברים לא אחת שיקולי ההרתעה על ההתחשבות בנסיבותיו האישיות של עבריין".

כמו כן, יש להפנות לרע"פ 2550/05 ערן שפירא נגד מדינת ישראל, ורע"פ 1899/05, בן דיין נגד מדינת ישראל, וכן ע"פ מחוזי ת"א 71372/02 הופרנברג נגד מדינת ישראל, רע"פ 7190/03 גליקרוב נגד מדינת ישראל.

מאידך, יש להתחשב לקולא בכך שעברו התעבורתי של הנאשם אינו מכביד, נוהג משנת 94' ולמעשה זו הפעם הראשונה שבה זומן לדין (9 ברירות משפט). עניין זה מהווה סיבה מקלה, כמו כן, הנני לוקחת בחשבון הענישה כי משעה שהפצועה הינה אשתו, הרי הטיפול בה נופל עליו, ויש להניח כי אף הצטער בצערה.

לאחר ששקלתי מכלול טיעוני הצדדים,

-אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,000 שקל חדש או 30 ימי מאסר שיישא בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו.

-הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים.

-הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

זכות ערעור תוך 45 יום כחוק.

ניתנה והודעה היום י"א שבט תשע"א, 16/01/2011 במעמד הנוכחים.

אטליא וישקין, סגנית נשיא

החלטה

הנאשם שילם הוצאות משפט.

סכום זה לא יוחזר לנאשם באשר הוטל ללא קשר לתוצאות הדיון.