מ.י. שלוחת תביעות תחנת פ"ת תעבורה נ' כהן

בפני

כב' סגנית הנשיא אטליא וישקין

הכרעת דין

הנאשמת אשר לפני מואשמת כי ביום 3.1.2008, בהוד השרון, נהגה רכב ונסעה ברחוב המגן, והתקרבה לצומת עם רחוב הרצל, כשמימין למסלול נסיעתה מוצב תמרור ב-37 "עצור".

אותה שעה ברחוב הרצל, משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשמת, נסעה פרטית סיאט.

נטען, כי הנאשמת נכנסה לצומת מבלי לשים ליבה אל הדרך, לא איפשרה לסיאט להשלים חציית הצומת, חסמה את דרכה וכלי הרכב התנגשו.

כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לרכוש ונחבלה הנהגת המעורבת.

הוראות החיקוק המיוחסות לנאשמת –

אי ציות לתמרור ב-37 - עבירה על תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 + סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961.

נהיגה בקלות ראש – עבירה על סעיף 62(2) +סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

גרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק – עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

מודה הנאשמת בהתרחשות התאונה ובתוצאותיה. הנאשמת טוענת לחוסר זהירות מצידה של הנהגת המעורבת.

עדויות התביעה –

ע.ת. 1 – אפרת יהודאי בן חמו – הנהגת המעורבת. העדה מספרת כי ביום התאונה נסעה ברחוב הרצל כשלפתע הגיעה הנאשמת מצד ימין שלה ופגעה ברכבה. לדברי העדה, רכבה נפגע בפגוש ומכסה המנוע התקפל לשניים. בחקירתה הנגדית עונה העדה כי הגיעה במהירות של 30-40 קמ"ש. העדה מבקשת להוסיף כי לאחר התאונה ניגשה אל הנאשמת והרגיעה אותה, ובמעמד זה הנאשמת עצמה הראתה לעדה את תמרור העצור המצוי בכיוון נסיעתה של הנאשמת.

פרשת ההגנה –

עדות הנאשמת – הנאשמת מספרת כי יום התאונה היה יום גשום מאוד, ובהגיעה לתמרור העצור, עצרה עצירה מוחלטת והביטה ימינה ושמאלה. לדברי הנאשמת, משראתה כי אין כלי רכב מתקרבים, החלה בגלישה אל תוך הצומת וכשהגיעה לאמצע הכביש, ארעה התאונה – "פתאום הרגשתי בום לא ראיתי שום אוטו והסתכלתי וראיתי שזה תאונה.." (עמוד 6, שורה 26). הנאשמת מסרת כי נבהלה מאוד וכי הנהגת המעורבת צעקה עליה. מנגד מספרת הנאשמת כי המעורבת שאלה לשלומה לאחר התאונה ולאחר מספר דקות הגיעה למקום ניידת משטרה. בחקירתה הנגדית טוענת הנאשמת כי המעורבת נסעה במהירות גבוהה ביחס לתנאי הדרך, כמו כן, שוללת את הצעת התובעת לפיה במקום התאונה שדה ראייה של 80-100 מטרים.

הנאשמת סותרת את הודעתה במשטרה (שורות 21-24 להודעה) ואומרת כי עד לתאונה לא ראתה את המעורבת מגיעה, כמו כן טוענת כי לא שמעה חריקת בלמים מרכבה (עמוד 7, שורות 27-31). הנאשמת מבקשת לציין כי ראתה את המעורבת מדברת בטלפון הנייד לפני שארעה התאונה ומוסיפה – "זה לא תירוץ כדי להקל על אשמתי פשוט ראיתי את זה אז באתי להגיד.. “ (עמוד 8, שורה 3).

סיכומים ומסקנות –

הנאשמת וכן המעורבת הינן עדות המעוניינות בתוצאות הדיון ולפיכך יש להתייחס לעדויותיהן בזהירות רבה.

עדות המעורבת הינה בבחינת עדות עד יחיד. שבתי והזהרתי עצמי בפני עובדה זו. בחנתי עדותה בקריטריונים מחמירים שבהם ראוי לבחון עדות זו. מצאתי כי העדה קוהרנטית ואינה מנסה לייפות דבריה. שוכנעתי כי ניתן לקבוע את ממצאי על פי עדותה.